נתחיל את התרגול בהתמקמות לנוחה,
בתוך תנוחת הישיבה.
נפנה באדינות את תשומת הלב לעובדה הפשוטה שאנחנו בגוף,
והגוף יושב בצורה מסוימת,
מונח,
תופס מקום.
נשים לב לציר המרכזי של חלק הגוף העליון,
עמוד השדרה,
האופן שבו אנחנו מוחזקים או נישאים או נתמחים,
מקודקוד הראש ועד האגן,
נתמחים גם על ידי האופן שבו הרגליים מונחות יציבות,
מאפשרות לאגן להתרווח.
הנה אני כאן.
למשך כמה דקות אין צורך שאשיג משהו,
שאצטיין במשהו,
וגם לא שאשנה לטובה,
לרעה.
לזמן מה אנחנו מתאמנים על פשוט להקשיב,
ללוות בצומת הלב שלנו את הנשימה,
אותה תנועה פשוטה,
פלעית ויומיומית,
של אוויר שנכנס,
מתארח בגוף,
משנה אותו,
ואחר כך עוזב אותו,
שאיפה ונשיפה.
כדאי לציין לעצמנו היכן בגוף,
קל להרגיש את התנועה הזאת של הנשימה.
בפתחי האף,
או אולי בבטן,
ואפשר לעזר בכף יד,
שמונחת ברקות,
על הבטן התחתונה.
מלווה את העלייה עם כניסת האוויר,
את הירידה או המנוחה עם יציאתו.
אפשר לחוש את הקצב של הנשימה,
את עומקה,
רק כדי להכיר,
רק כדי לדעת.
ככה זה עכשיו.
אוויר נכנס,
אוויר יוצא.
תשום את הלב שלי מלווה.
זוכרת שגם לאחר נדודים,
לזמן אחר,
למקום אחר,
כשמגיעה מחשבה,
וכמו לוקחת אותי איתה,
עדיין נשימה כאן,
ואני מוזמנת לחזור אליה,
לדעת מה קורה עכשיו.
עכשיו זו שאיפה,
או נשיפה.
עד איפה בגוף היא מורגשת,
האם היא ארוכה או קצרה.
ניתן לגוף כולו כמו לנוח על מקצב הנשימה.
לכתפיים להתרחק מהאוזניים,
לכפות הידיים להיפרס בנינוחות,
לכפות הרגליים לחוש במגע האדמה או הרצפה,
חמימות או קרירות,
והגליות של הנשימה היא משהו לעקוב אחריו.
כל שאיפה ונשיפה מתחילה,
גדלה,
ואז נעלמת.
מתחלפת בתנועה הבאה אחריה,
בלי שנעשה שום דבר.
זה פשוט מתרחש.
ניתן לעיניים לנוח גם הן,
ההפעפיים מונחים ברקות,
והיא מופיעה תחושת לחץ.
אפשר לפקוח אותן באותה רקות,
רק כמו להיזכר שבעצימת העיניים לא נפרדנו מהעולם,
לא שקענו משום מקום.
רק כמו הורדנו את כמות הגירועים.
אפשר להסתכל ברקות על מה שנמצא ממש מול העיניים,
מבלי לחפש איזה מראה או צורה.
שים לב למה שמופיע מולנו,
טקסטורה או צבע.
רק כמו להתאגן מחדש בתוך החדר או המרחב שבו אנחנו יושבים,
או להישאר לאורך הטירול כולו בעיניים עצומות.
נושמים,
נושמות.
אין צורך כעת בדבר גדול מזה,
רק הפשטות הזו.
אני והנשימה שנכנסת ויוצאת מהגוף.
מקשיבה על ההשתנות.
נשיפה משתנה לשאיפה,
שאיפה משתנה לנשיפה,
ומה קורה במרווח שביניהן.
אולי הקצב או העומק של הנשימה לא זהה לזה שהיה לפני דקה או שתיים.
רק נדע,
נשים לב.
ככה זה עכשיו.
לקראת סיום נשים לב שוב,
אם אפשר להביא עוד קצת רכות אל הגוף כולו.
מייתן והתרגול שלנו יביא אל ליבנו פתיחות,
קלות ושמחה.
