בואו ניקח נשימה עמוקה,
נמלא את הגוף שלנו בחמצן,
נרגיש את החמצן זורם בכל הגוף,
עוזר לנו להרפות את הידיים,
הכתפיים,
הראש,
הפנים,
המתח שבין הגבות.
הנה שהלסת שלנו רפויה,
צוואר,
גב,
עמוד שדרה,
רגליים,
ונעבור לאט לאט להתרכז בנשימה שלנו.
שאיפה,
נשיפה,
והשקט הזה שבין השאיפה הנשיפה.
מדי פעם מגיעות מחשבות,
וזה בסדר,
ובלי שיפוטיות,
נגיד להם שלום,
ונשחרר אותן ברקות,
ונחזור להתמקד בנשימה שלנו.
אחרי כל נשיפה החוצה,
לפנה את הקשב לרגע הזה,
לפנה השאיפה הבאה שלנו.
והנה שוב מגיעה למחשבה,
אנחנו אומרים לה שלום,
ולהתראות,
אפשר להניח אותה על הלב,
שיזרום בנהר רחק מאיתנו,
אפשר לשים את המחשבה על הנן,
ולראות אותו מרחף הלאה,
ונחזור להתמקד בנשימה שלנו.
אפשר לשים לב,
להעביר עצמו שובר בנחיריים,
לתחושה הקרה או החמה שלו באף.
אפשר לשים לב,
לתחושה של האוויר,
כשהוא פוגע בשקע שמען השפה העליונה שלנו,
אפשר להסב את תשומת הלב.
לבטן שמתמלאת ומתרוקנת מהאוויר,
או לבית החזה שעולה ויורד.
ובכל פעם שעולה מחשבה חדשה,
נשמח ששמנו לב,
נשמח שזהינו,
שיש לנו מחשבה שאנחנו לא רוצים לחשוב כרגע,
וניפרד ממנה ברקות,
נשחרר אותה,
ונחזור להתמקד בעוגן שלנו.
אפשר בשלב הזה להודות לעצמנו,
שישבנו,
שהשקענו בעצמנו,
שגם אם היה לנו המון מחשבות במהלך המדיטציה הזאת,
נתנו לעצמנו את המתנה הזאת,
שנקראת מדיטציה.
נודה לעצמנו,
ונמחה לעצמנו,
ונחשוב מה היינו רוצים לאחל לעצמנו להמשך היום.
אפשר לאחל לעצמנו קבלה,
אהבה,
שלווה,
שמחה,
ולא נשכח בסוף להודות על ההזדמנות המדהימה הזאת,
להיכנס לתוך עצמנו,
ולהתבונן פנימה.
