למצוא את המצפן הפנימי

לאיך שאנחנו חיים את חיינו יש השפעה על התודעה (מיינד) שלנו,
ולתודעה שלנו יש השפעה לאיך אנחנו חיים את חיינו.

לפעמים נדמה שעולם התרגול אומר לנו - ׳הכל בראש שלך׳, ׳תחשוב טוב יהיה טוב׳
כאילו שאנחנו יכולים להיות חסינים לעולם, שלא ישפיע עלינו

כמובן שזו ראייה מתועתעת. אנחנו חלק מהעולם, ולכל דבר בו יש השפעה עלינו ולהפך.
ולכן התרגול שלנו, הדרך שלנו, לא יכול להשאר בבועת המדיטציה. אנחנו חייבים לחיות את חיינו כך שירבו טוב, יפחיתו סבל.
ולשם כך אנחנו צריכים.ות מצפן.

מה מוביל אותנו? מה הירח שלאורו אצעד?

Transcript

אז נאסוף את עצמנו ממה שהיה אמור להיות, ממה שהלוואי שיהיה, מהפערים האלה שאנחנו יוצרים בחיים שלנו, ונאסוף את עצמנו לדבר אחד, לגוף הזה, לנשימה הזאת, לצלילים האלה, עם תחושה כזאת של לחזור הביתה, מהפיזור הזה, חזרה הביתה. אני אניח את עצומת הלב שלי במקום שנעים כרגע להיות, כי הנעימות עוזרת לעצומת הלב להישאר, להתאסף. עם כל נשימה, אולי אני יכולה להזמין עוד קרקוע, עוד איזו שקיעה לתוך הגוף שלי, לתוך הרגע הזה, זה לא משנה מה היה, מה יהיה, הכל דמיונות. כרגע, מה שחשוב זה הרגע הזה, איפה שאני עכשיו, מה שאני עכשיו, ואם מצאתי מידה יחסית של איזשהו קרקוע, נחת, וגם אם לא, אנחנו נטיל איזושהי שאלה, ונראה מה יצא. והשאלה שאני אשאל את עצמי זה, מה חשוב לי? מה חשוב לי להמשך היום, להמשך השבוע הזה? לא מה אני רוצה להשיג, אלא איך אני רוצה להתהלך בעולם. אולי זה במערכת יחסים, ביני לבין מישהו, מישהי, משהו, ביני לבין עצמי, איזה ערך אני רוצה לטפח בחיים שלי בזמן הקרוב. זה משהו שהוא לא יהיה תלוי במישהו אחר, או בתוצאה, אלא בכוונה שלי ובאיך אני מגיע לעולם, מה מנחה אותי, מה המצפן. ולתוך המצפן הזה אנחנו גם נזמין איזושהי חמלה, שלא תמיד נוכל להיות ככה, לא תמיד נצליח ללכת בדרך שתואמת את הערך שלנו. אבל נרגיש את הכוונת לב המתוקה הזאת, שרוצה ללכת למקום טוב, רוצה שיהיה לנו טוב, שלא נסבול. אולי נמצא גם איזשהו דימוי שיעזור לנו לזכור את הדבר הזה, איזושהי תמונה, או איזה משהו שיצוף לנו מהתודעה יופייה. נזמין את תשומת הלב שוב אל הגוף, אל הנשימה, נאסוף אותה הביתה. אולי נרגיש את הכוונה הזאת ללכת עם הערך שלנו, עדיין פועמת בנו, ויחד עם הכוונה הזאת נמשיך במשך היום שלנו, במשך הערב שלנו.

Reviews

חכם.
תודה רבה אביב.
💛💚💙