אז לפני שעוצמות עיניים,
כמו שאמרנו שהרגעים האחרונים של לצאת מהמדיטציה הם חשובים אז גם הרגעים האלה של להיכנס,
אנחנו לא כותעים משהו וממשיכים משהו אחר,
אלא זה פשוט עוד דבר לשים לב אליו,
אז קודם כל נשים לב למה כרגע קיים,
עיניים פקוחות,
לפגוש את העולם כשהתעוררנו לתוכו הבוקר,
מה שנקרא העולם החיצוני או העולם הפנימי,
וכשזה מרגיש בסדר נפנה את המבט פנימה,
נתן לעיניים ליעצם,
כשאנחנו עוצמים את העיניים אז קצת פחות מידע נכנס לתוך התודעה ויכולה להתחיל להעט קצת,
מישהו בקצב יכול להעט,
לנוח,
לביצום את הלב לתחושות,
הגוף היושר,
למפגש עם המושב,
עם האדמה,
עם הקרית,
כדי לעזור לתודעה להתקרקע,
לשים לב שיש כל מיני תחושות שם,
והן משתנות,
הן לא סטטיות,
אם יש שרירים שאפשר להרפות בירחיים,
בבטן,
התחתונה,
אז נרפה,
אין צורך להחזיק,
האדמה מחזיקה אותנו מתוך הבסיס,
היציב,
הנינוח הזה,
עמוד השדרה צומח למעלה,
כמו גזע של עץ שעולה מהשורשים,
אפשר לשים לב שיש תנועות מיקרוסקופיות כל הזמן בגזע הזה,
התנדנד קצת,
גם בחלק העליון של הגוף,
האם יש משהו שאפשר להרפות,
אם יש משהו שצריך לזקוף,
להכניס בו אנרגיה,
למצוא את הנקודה המתוקה הזאת של האיזון בין זקיפות לרקוד,
נמצא את התחושה של הנשימה איפשהו מרכז הגוף או בצינור כזה באמצע הגוף,
נבקש מהגור הזה של עצומת לב לשבת שמה,
בנקודה הזאת שבה הכי קל לי להרגיש כרגע את הנשימה,
נכנסת ויוצאת,
נחזיר אותו שוב ושוב לשם,
עצומת הלב נודדת,
אנחנו בסבלנות ונחישות והדינות מחזירים אותה לתחושת הנשימה,
אפשר גם לשים לב לרווח בין השאיפה והנשיפה ובין הנשיפה לשאיפה,
גם חלק מהתהליך של נשימה,
חשוב לזכור שמה שאנחנו מתרגלים פה זה לא את לשים לב לנשימה אלא את השאיה בנקודה אחת של עצומת לב,
את המנוחה העירנית של עצומת לב בנקודה אחת,
והחזרה שוב ושוב על אותה נקודה,
זה מה עצומת הלב שם הלב כרגע,
אין בעיה עם מה שאנחנו שמים לב אליו,
נפגוש את זה בסקרנות,
אחרי כמה רגעים נחזיר את גור עצומת הלב לשבת איפה שבחרנו,
כל פעם שאני שם הלב,
שצום את הלב נדדה זה רגע של צלילות,
רגע של התעוררות,
זה לא רגע לשפוט את עצמו,
זה כמו רגע של התפתחות מחלום בהקיץ,
אה,
זאת הייתה מחשבה,
אוקיי,
אז עכשיו נחזור לעוגן,
העולם ממשיך לחיות סביבנו,
אין צורך שהוא יפסיק,
המחשבות ימשיכו לחשוב את עצמן,
תחופשות,
רגשות,
צלילים,
ואנחנו יושבים,
יושבות במרכז של כל זה,
במנוחה הערנית,
ברגעים האחרונים של התרגול המשותף הזה,
נזמין לצום את הלב להיפרס שוב על כל הגוף היושב,
כל תחושות הגוף,
תחושות של האוויר,
קריר או חמים,
צלילים של העולם סביבנו,
תחושות הישיבה,
וכמו תמיד,
רגע הזה של מעבר בין בגרשיים מדיטציה למה שבגרשיים לא מדיטציה,
מעבר חשוב,
זאת אומרת שהפעמון יצלצל הוא יעזור לנו לעשות את המעבר הזה בצורה עדינה,
בצורה ששומרת עדיין על קשר עם המנוחה הערה ואת תשומת לב היציבה.
אז גם כשהעיניים נפכחות,
לשים לב לגור של התשומת לב איך הוא מתחיל להתרוצץ,
ואפשר במשך היום שלנו לשים לב לרגעים של מנוחה הערה שאפשר להביא לתוך כל מיני מצבים ביום שלנו.
