אנחנו נמצאים בימים מאוד מורכבים וקשים.
הרבה מאיתנו מרגישים שאין לנו תחושה של יציבות,
ודאות,
שליטה,
אפילו ביטחון.
אז אני מזמינה אתכם להצטרף אליי לתרגיל קצר מעולם המיינדפולנס שיעזור לנו להתחבר מחדש לביטחון הפנימי שלנו,
לחזק את החוסן הנפשי ולהתמודד טוב יותר עם ימים כאלה.
אז בואו נמצא תנוחה שנוחה לנו.
אפשר בישיבה,
אפשר בשקיבה.
מה שיהיה לנו הכי נוח נפתח שהגוף רפוי ונשען כמו שצריך ואם אפשר נסגור לרגע את העיניים או שפשוט נניח את המבט שלנו באיזושהי נקודה בחדר.
ונתחיל מלקחת נשימה מוקה דרך האף נרגיש את האוויר שנכנס פנימה ולאט לאט נשחרר את האוויר דרך הפה.
ושוב נכניס אוויר פנימה דרך האף ונשחרר אותו דרך הפה כמה שיותר נעד.
נמשיך ככה עם עוד כמה נשימות עמוקות בכל שאיפה פנימה נרגיש את האוויר ממלא את הגוף מביא איתו חיים ובכל נשיפה החוצה ננסה להרפות אפילו קצת מכל המתח שנמצא עכשיו בגוף.
אפשר ממש להוציא צליל או נחה כשמוציאים את האוויר וננסה לשים לב איפה אפשר להרפות עוד קצת בגוף איך הגוף הופך עוד קצת רפואי עם כל הוצאה כזאת של אוויר.
בזמן שאנחנו ממשיכים לנשום עמוק ולאט נזכיר לעצמנו שאנחנו חיים עכשיו במציאות קשה מציאות שבה יש פחד,
חרדה,
איבדאות,
כאב,
אובדן.
הגוף מרגיש את זה,
הנפש נושאת את זה ואנחנו לא מנסים כרגע להדחיק את מה שיש הפחד קיים,
הכאב קיים אבל ברגע הזה,
כאן ועכשיו,
אנחנו בחיים אנחנו נושמים,
אנחנו כאן וברגע הזה,
כאן,
אנחנו מוגנים אנחנו בטוחים ניקח עוד נשימה ונדמיין איך עם כל נשיפה החוצה אנחנו כאילו לרגע שמים או מניחים את הפחדים בצד אנחנו לא מוחקים אותם,
אנחנו לא מתנגדים עליהם אנחנו פשוט יוצרים בתוכנו מרחב קטן של שקט מרחב שמאפשר לנפש לנוח לרגע עכשיו ננסה לדמיין כאילו יש בתוכנו מרכז יציב כמו גרעין פנימי שלא תלוי בכל מה שמתרחש בחוץ מרחב שקט,
בטוח,
יציב אפשר לנסות לשים לב אם יש לו צורה,
צבע,
מרקם איפה בדיוק הוא נמצא בתוך הגוף שלנו זה המקום בתוכנו שסורד,
שמחזיק אותנו שממשיך לפעום ביציבות גם כשהכל מסביבנו רועש ניקח עוד נשימה טובה ואפשר לדמיין אור רח וחם שמקיף את הלב שלנו האור הזה מגן,
עוטף ושומר עלינו נדמיין איך עם כל נשימה האור הזה מתרחב עוד קצת ומתחיל לאט לאט להתרחב עד שהוא עוטף את כל הגוף אפשר ללחוש לעצמנו בכל רם או בלב אני כאן,
אני נושם או נושמת אני עושה או עושה כמיטב יכולתי אני נותן או נותנת לגוף רגע לנוח נכון בחוץ סוער ואולי מפחיד אבל ברגעים האלה הנפש זקוקה להפוגה המערכת שלנו זקוקה לטעינה מחדש אולי לא נוכל לעצור את הטילים או את הכאב אבל כן נוכל לאפשר לעצמנו רגע אחד של נשימה של מנוחה,
רגע אחד של חיבור אל עצמנו אל מה שבתוכנו כאן יש לנו שליטה,
ודאות,
יציבות ניקח עוד שלוש נשימות עמוקות בקצב שלנו ובכל נשיפה חוצה נאמר בלב אני כאן,
אני מוגן,
אני בטוח ועוד נשימה כזו אני כאן,
אני מוגנת,
אני בטוחה ולאט לאט כשאנחנו מוכנים אפשר לקחת עוד רגע ולאפשר לעיניים לאט לאט להיפתח ולאט לאט נחזור לחדר שאנחנו נמצאים בו ולנסתכל מסביב וננסה להמשיך ולהרגיש את התחושה של המרכז היציב הזה שתמיד נמצא בתוכנו נזכיר לעצמנו לא הכל נמצא בשליטתנו אבל יש בתוכנו מרחב פנימי של חוסן ואנחנו יכולים לעצור,
לנשום ולחזור אליו בכל פעם שנצטרך
