אז ניקח כמה נשימות עמוקות,
ניתן לעיניים ליעצם ונפנה את תשומת הלב שלנו לתנוחת הישיבה,
נבדוק שנוח לנו.
אנחנו יושבים ויושבות זקוף ובנוחות הגוף לא רפוי מדי,
לא נוגשה מדי.
אפשר לעשות איזו סקירה של הגוף,
לעבור על האיברים של הגוף,
לראות שאין שם איזשהו מתח שאנחנו מחזיקים,
אולי יש מתח שאפשר להרפות ממנו.
אנחנו צומחות עם עמוד השדרה למעלה,
ככה שהגוף מצד אחד נינוח ומצד שני זקוף וערני ומוצאות את תחושת הנשימה בתוך הגוף איפה שהיא הכי מורגשת כרגע.
האם היא מהירה כרגע או איטית,
עמוקה או עדודה.
אפשר לפגוש את האוויר שנכנס אלינו דרך האף,
יורד במורד הגרון אל החזה והריאות,
ממלא את הריאות,
ואז עושה את הדרך החוצה.
כל פעם שאנחנו נושמים פנימה אפשר להגיד לעצמנו פנימה,
וכל פעם שאנחנו נושמים החוצה אפשר להגיד לעצמנו החוצה.
פנימה החוצה,
בקצב הטבעי שלנו.
פנימה באופן טבעי מתישהו העצומת לב תיסחף לתוך מחשבות או זיכרונות.
כשזה קורה אנחנו פשוט נשים לב שפגשנו זיכרון,
מחשבה,
לא משנה כל כך מה התוכן שלה,
ונגיד לעצמנו מחשבה.
נטייג לאן נשחפנו,
מחשבה או רגש,
תחושה.
נטייג ואז באדינות נעשה את מה שאנחנו יודעים לעשות,
נחזיר את עצומת לב לאוגן שלנו,
לנשימה.
לא כל כך משנה מה סוחף אותנו,
מה התוכן של מה ששחף אותנו,
רק נטייג ונחזור.
פנימה,
החוצה,
בקצב שלנו.
עצום את הלב נחה,
לא צריך להיאבק או להתאמץ יותר מדי.
אפשר להרפות מהישגיות ותחושת הצלחה או כישלון,
אלא פשוט ממש לנוח על הנשימה.
פנימה,
החוצה,
לא יותר ולא פחות.
סכמה לנוח מכל הערוצים של המחשבה,
הרגש,
תחושות.
בוחרת את המקום שהעצומת לב שלי תנוח בו,
מחזירה אותה שוב ושוב לשם.
יכול להיות שעולות בי רגשות של בלבול או ספק,
חוסר סבלנות.
אין בעיה עם זה.
זה לא אומר שאני עושה משהו לא נכון.
היא פשוט מתייגת,
אומרת עצום את הלב ואת פוגשת עכשיו חוסר סבלנות או נעימות או כל דבר שעולה בנו.
מחשבה,
רגש.
מתייג את זה כרגש או מחשבה וחוזר בעדינות לתחושה של הנשימה.
איפה הנשימה הזאת ממש עכשיו שנשמתי הרגע,
איפה היא הכי מורגשת?
היא מקצרה,
אורוכה.
איך אפשר לתאר את הנשימה הזאת?
מדי פעם אני אשים לב שנסחפתי למקום אחר,
שנאבדתי בתוך איזושהי מחשבה,
התגלגלות של מחשבות,
שרשרת.
הרגע הזה שאני שם לב לזה זה רגע טוב,
כי זה רגע של תשומת לב.
אני שם לב פשוט,
לאן נסחפתי?
פוגש את הדבר הזה,
מתייג אותו כמשהו,
מחשבה,
רגש,
תחושה,
כל דבר אחר.
מסכים לו להישאר ולחלוף בזמן שלו.
אז שוב פעם פוגש את התחושה של הנשימה בגוף איפה שהיא הכי מורגשת כרגע.
האוגן שלי,
המקום שאליו אני תמיד יכול לחזור,
שמלווה אותי כל הזמן.
כמו המקום הבטוח שלי,
הבית.
מסביב לבית הזה כל החיים זורמים,
צלילים,
תחושו.
אין צורך להילחם בחיים שזורמים פה דרכנו.
פשוט לנשום ולתת לחיים להיות חיים.
המחשבות להיות מחשבות,
פנימה,
החוצה,
זה קצב שלי.
איזה ערוץ מערוצה הרדיו עכשיו הכי בולט?
אז נטייג את הערוץ ונבחר באופן מודע ומכוון ועדין לחזור לערוץ של הנשימה.
ההחזרה של לתשומת לב לערוץ של הנשימה היא עדינה,
ממש כמו לסובב חוגה.
לא צריך להפעיל לחץ כשאנחנו עוברים ערוץ ברדיו.
זה אותו דבר,
החזרה לערוץ של הנשימה זה בעדינות,
בלי מאמץ.
ועם כוונה ליהנות,
לנשום בעדינות בתוך הנשימה,
להתענג עליה,
לנוח בה.
וניתן לתשומת לב להתרחב מסביב לתחושה של הנשימה לכל הגוף שיושב.
נפגוש את הגוף איכשהו עכשיו,
נראה אם יש מתח כלשהו בגוף או תחושה נעימה או משהו ניטרלי.
נפגוש את הטמפרטורה ואת הצלילים של החדר או של המקום בטבע בו אנחנו יושבות,
בגינה.
כשנשמע את הצלצול של הפעמון,
בזמן שלנו נוכל לעשות את המעבר בהמשך היום שלנו.
אז כל הכבוד לכם,
לנו שתרגלנו ביחד עוד יום.
אפשר להודות לעצמנו על זה.
ואני מזכיר שאנחנו לא מנסות להשיג איזשהו חוויה מסוימת של שלווה או של נעימות,
אלא שהחוויה הזאת תבוא מעצם זה שנסכים להיות עם מה שיש,
מה שבהדינות נחזור כל פעם לנשימה וניתן לה תשומת לב לנוח איפשהו.
לא צריך להתייחס לשום דבר כהצלחה או כשלון,
אלא פשוט להודד את עצמנו להמשיך בדרך.
שיהיה לנו המשך יום נעים וניפגש מחר.
