הדמות החומלת

התרגיל הזה לקוח מתרגולים בודהיסטיים עתיקים אבל הוא לא קשור בדת או באמונה.
זה תרגיל נפלא שעוזר לנו להרגיש חמלה וקבלה כלפי עצמנו, ובהמשך גם לפתח את היכולת לקבל ולחמול את עצמנו ולהשקיט את הקולות השיפוטיים והביקורתיים.
חמלה היא רכיב חשוב בחוסן נפשי ובחיים שלווים.
מומלץ לתרגל באופן יומיומי כדי לחזק את היכולות הללו.
אשמח לשמוע איך היה לכם. תרגול נעים

Transcript

היי,

שלום.

איזה כיף שהצטרפתם אליי.

אני נתת רוקמן מטפלת,

והיום נתרגל ביחד תרגיל קצר מעולם הבודהיסטיים והמיינדפולנס.

מדיטציה קצרה שתעזור לנו להרגיש יותר חמלה,

קבלה ורקות בחיים שלנו.

התרגול הזה מבוסס על מדיטציות בודהיסטיות עתיקות,

בשילוב עם כלים טיפוליים מודרניים כמו MBSR או מיינדפולנס.

הוא משמש גם בטיפול מבוסס חמלה,

CFT,

כדי לעזור לנו לטפח יחס רוהב וחומה לעצמנו ולסביבה שלנו,

במיוחד כשקשה,

באמצעות שריר הדמיון שיעזור לנו לדמיין דמות מיטיבה שתהיה שם בשבילנו,

בלי שיפוט,

עם עיניים אוהבות והמון חמלה.

אז אני מזמינה אתכם למצוא תנוחה נוחה,

רצוי בישיבה או בשקיבה.

מה שחשוב הוא שהגוף ירגיש יציב וננוח.

נוודא שנוח לנו,

ואפשר לעצום עיניים או לאפשר לעיניים לנוח על איזושהי נקודה מולנו.

ונתחיל עם שלוש נשימות טובות.

נכניס אוויר פנימה ונרגיש איך עם כל הוצאה של אוויר.

הגוף מרפה קצת יותר,

השרירים הופכים קצת יותר אפואים,

ועוד נשימה כזו ונשחרר.

ואולי עוד אחת אחרונה ונרגיש עם ההוצאה של האוויר איך משהו בתוכנו קצת נהרגה,

קצת מתרקד.

ועכשיו אני מזמינה אותנו לדמיין שאנחנו נמצאים במקום שמרגיש לנו בטוח,

נעים,

מקום יפה.

זה יכול להיות מקום אמיתי,

אולי מקום מדומיין,

מקום שהיינו בו,

מקום ששמענו עליו.

אולי הוא נמצא בטבע,

אולי במקום סגור.

אפשר לדמיין יער ירוק,

חוף ים,

או שדה פתוח ומואר.

אני מזמינה אותנו ממש להסתכל מסביב,

לסרוק את הסביבה,

לנסות לשים לב לפרטים במקום היפה והנעים הזה.

זה מקום שבו אנחנו מרגישים בטוחים,

מקום שמקבל אותנו בדיוק כפי שאנחנו ברגע זה.

ובזמן שאנחנו נחים שם,

אולי אם מצאנו לנו איזו פינה נעימה לשבת בה,

אנחנו פתאום מרגישים שמישהו או מישהי מתחילים להתקרב לכיווננו.

דמות.

הדמות הזאת מלאה בחמלה,

באהבה,

בהבנה עמוקה.

היא לא שופטת,

היא לא מבקרת.

היא פשוט נוכחת,

מלאה בטוב.

יכול להיות שזו דמות שאנחנו מכירות או מכירים.

סבתא אהובה,

אולי מישהו שנפטר,

חבר קרוב,

מטפל,

מורה רוחנית,

או אולי דמות מוכרת שאנחנו מרגישים אליה חיבור,

כמו עודה לילמה,

הרב קרליבאך,

או אפילו דמות מסרט שראינו,

ספר שקראנו.

והנה הדמות הזו מתיישבת מולנו,

מביטה בנו בעיניים טובות ואוהבות.

אפשר להרגיש את המבטים נפגשים,

איך העיניים הפגיעות שלנו פוגשות את העיניים הטובות שלה,

והלב מתרקח עוד קצת.

ננשום פנימה את תחושת החמלה שמתפשטת אלינו עכשיו,

שנוכחת בשתיקה,

במבט האוהב,

בחיבור.

ואם אנחנו רוצים,

נרשה לעצמנו להגיד לדמות הזאת מה מטריד אותנו,

מה קשה לנו,

מה כואב או מציק עכשיו.

אפשר בלי פילטרים,

בלי סינון,

פשוט להוציא החוצה,

לפרוק ולשחרר את כל מה שיושב לנו על הלב,

ולדעת שהצד השני יקשיב לנו באהבה,

בקבלה,

בחמלה.

הוא רוצה להיות שם בשבילנו,

הוא שמח להכיל אותנו,

והוא לא שופט או מבקר אותנו,

רק מבין ומקשיב באמת.

ואם אנחנו רוצים,

אפשר גם לשאול את הדמות החומנת שמולנו שאלה.

אולי היא לא תענה לנו במילים?

אולי כן,

אבל בכל מקרה,

אנחנו נרגיש את התשובה שלה,

דרך המבט,

התחושה,

שפת הגוף או החזקה שהיא נותנת.

היא איתנו,

רואה אותנו,

נוכחת,

אוהבת,

חומלת.

אני מזמינה אותנו להישאר עוד רגע בדממה עם הדמות שמולנו,

ונאפשר לעצמנו להרגיש,

ממש להרגיש,

איך זה מרגיש כשבאמת רואים אותנו,

כשבאמת מקשיבים לנו,

כשבאמת מכילים אותנו.

איך זה מרגיש לדעת שיש מישהו שיכול לאהוב אותנו ככה,

בדיוק כפי שאנחנו,

גם כשאנחנו פגיעים,

גם כשקשה.

ובהדינות,

כשהרגע הזה מרגיש שלם,

אפשר להיפרד לאט לאט מהדמות,

להגיד לה תודה,

ולצפות בה מתרחקת בזמן שאנחנו מזכירים לעצמנו שהדמות הזו תמיד צמינה עבורנו,

בדמיון ובלב.

ולאט לאט נחזור לחדר שבו אנחנו נמצאים ונמצאו,

לגוף שלנו.

נרגיש את המשקל של הגוף,

את המשענה,

וניקח שלוש נשימות עמוקות,

ונזכיר לעצמנו,

בזמן שאנחנו נושמים ונושמות,

שתמיד נוכל לחזור לכאן,

אל המקום הבטוח ואל הדמות החומלת שלנו.

והכי חשוב,

אולי יום אחד נוכל להפוך להיות הדמות הזאת עבור עצמנו.

אני מקווה מאוד שהתרגול הזה עזר לכם,

תודה שתרגלתם,

שיהיה לנו יום מלא בכם לה.

להתראות.