כשאנו מוכנים להתחיל בתרגול המדיטציה,
נמצא לנו מקום נוח.
יישובים על הקריץ,
ישיבה מזרחית,
או על כיסא או הספה,
כשהגב זקוף.
אם אנחנו יישובים על הכיסא,
נראה שכפות הרגליים נוגעות ברצפה,
כפות הידיים מונחות על אזור הרגליים,
כפות הידיים מופנות כלפי מעלה על הירחיים.
הגב זקוף,
קודקוד הראש נמשך למעלה לשמיים.
לאט לאט,
נאפשר לעיניים לייצם.
כשאנו מודעים למרחב,
לחדר מסביבנו,
לצלילים מסביב,
לקרית,
לכיסא,
מפנים את המודעות שלנו יותר פנימה אל הגוף הפיזי,
אל הנשימה,
הפה סגור וננשום דרך אף,
פנימה והחוצה,
נשימה מעט יותר עמוקה,
אך בקצב שנוח לנו,
ללא מאמץ מיותר.
אם הנשימה,
נדמיין שקודקוד הראש נמשך כלפי מעלה,
כאילו חוט קשור לקודקוד הראש ומושך אותו מעלה מעלה אל השמיים.
אם הנשיפה,
נרפה את הכתפיים לשכור למטה,
נסרוק ונרפה את הפנים והעיניים,
נראה שהלסתות רפואיות,
הלשון שלנו נוגעת ובחך מעט מעל השיניים,
נקודה שמשקיטה את המחשבות ומעלה את העיני הגיה למעלה,
אל הזו שאיפה עמוקה עם הנשיפה,
נרפה את הצבע ושוב הכתפיים שקות למטה,
אם הנשימה הבאה,
מודעים אל בטח הזה,
הבטן רפויה,
אם הנשימה עמוקה,
נרגש את עמוד השדרה מהצבע,
חוליה,
חוליה,
חוליה כלפי מטה,
דאגה.
הגב זקוף נמשך כלפי מעלה,
אך רפוי.
שוב שהתנוחה שלנו תהיה ערנית,
אך ללא נוקשות.
יותר ויותר רפויה,
ומעופה את הידיים,
כפות הידיים,
האצבעות,
ואם הנשימה,
המודעות שלנו,
סורקת את הירחיים,
הבערכיים,
פשוט מודעים ללברר גוף,
לנשימה עמוקה,
לנשיפה עמוקה,
שוקעים יותר פנימה אל הנשימה,
כל צומת הלב ממש אל האוויר הנכנס דרך האף,
ויוצא דרך האף החוצה.
מאפשרו לקצב נשימה נוח ועמוק לתפוס מקום?
כן,
מאפשר לקצב נשימה נוח,
פשוט להיות,
עם השאיפה,
עם הנשיפה,
אנחנו כל הזמן אוספים את עצמנו,
את צומת ליבנו,
המיקוד,
אל הנשימה,
נשימה עמוקה,
שקטה,
ומדי פעם מחשבות עולות,
נזכור שזה נורמלי שמחשבות עולות,
המין שלי חושב,
זה בסדר,
אני פשוט מודע אל המחשבות ומתבונן בהן כעת,
כלומר,
ללא שפיטה,
המחשבה הבאה יכולה לחלוף כמו עננים שחולפים בשמיים,
כמו המים זורמים בנהר,
המחשבות חולפות,
התבוננו בהן ללא שפיטה,
מחשבה טובה,
רעה,
חשובה,
לא חשובה,
פשוט מחשבה,
באה וחולפת,
ואנחנו חוזרים להתמקד בנשימה,
ובשאיפה,
בנשיפה,
עם כל נשימה כעת,
נאפשר למודעות לרדת מטה אל אזור בטח הזה,
ממש במרכז בטח הזה,
נקודת מרכז הלב,
דמיין שאנחנו יורדים ולוקחים את כל עמיקות שלנו אל אותה נקודה דמיונית במרכז בטח הזה,
נקודת מרכז הלב,
עם הנשימה,
ממש הרגישו את הלב,
עמינו את פעימות הלב,
נשיפה,
נשיפה,
דמיינו את פעימות הלב,
עם הנשימה ביחד,
נושמים,
מרגישים את הלב,
מעבירים את סומת הלב שלנו,
ממש אל נקודה דמיונית במרכז בטח הזה,
נשימה עמוקה,
מדמיין מאין שמש זורחת של אור,
במרכז בטח הזה,
מרכז הלב,
דמיינו שאינכם נושמים אל אותה נקודה,
ממש האוויר שאנחנו נושמים יורד אל אותה נקודה,
עם נוח לכם הם יכולים אפילו לדמיין שאותה שמש נושמת,
ממש נושמת פנימה לתוכה עם השאיפה,
נושפת מתוכה החוצה,
או פשוט תאפשרו למיקוד שלכם,
לדמיון להיות עם נקודה של אור,
כמו שמש זורחת במרכז בטח הזה,
מרכז הלב פנימה,
עם מחשבות באות,
פשוט לא לאחז בהם,
זה בסדר,
המה התחושב?
פשוט מודע שנאחזתי באיזה מחשבה,
הלכתי לאיזה סיפור,
אני מרפא,
חוזר חזרה אל הנשימה,
ופעם גם אל הנקודה במרכז הלב,
המיקוד עם הנשימה והנקודה בלב,
נשוקה עמוק פנימה,
אל אותו מרחב הוויה עמוק בתוכי,
המהות העמוקה שבתוכי,
כל המיקוד עם נקודת האור,
כמו שמש בבטח הזה,
עם השאיפה והשאיפה,
עם המחשבות עולות,
זה בסדר,
המה התחושב?
פשוט ללא שפיטה נשחרר את האחיזה במחשבות,
ואפנה את חזרה,
את המיקוד אל הנשימה,
ונקודת האור במרכז בבטח הזה,
מרכז הלב פנימה,
כאילו שוקים עוד יותר עמוק פנימה,
עם נקודת המרכז במרכז הלב,
נושמים לתוכה ומרפים.
