נשב במושב שלנו את ההקשבה שאנחנו הקשבנו החוצה לפני פנימה ובוא נראה מה ההשפעה של כל מה שאמרנו וכל מה ששמענו מה מהדהד בנו כרגע גם אחרי שהמילים נפסקות עדיין אנחנו שומעים אותם או אולי חלקים מהם איך יש משפט או מילה או תחושה שמאדהדת בנו חזק עכשיו חזק יותר משאר התחושות,
משאר הזיכרונות והמילים יש לנו נטייה לאיזה מסע ומתן עם המילים האלה מה שזה מאדהד בנו אבל מה אם פשוט נפגוש את זה כפי שזה מה אם באמת נסכים איך זה מרגיש עכשיו איפה בגוף השיחה ששמענו התמקמה איפה היא מתחבט כרגע מה עולה בנו כרגע מתוך המילים האלה ששמענו כמו שאמרנו,
איזה רגש,
איזה קושי נסכים לזה לעלות,
לפעום ניתן לזה למלא אותנו,
בלי לפחד,
לטבוע כי הנשימה שלנו כאן,
הגוף שלנו כאן לא נלך לאיבוד בתוך זה אלא פשוט ניתן למה שגם ככה כאן להיות לפני שאני מנסה לפתור את זה,
לחשוב על זה,
להזיז את זה אני יכול פשוט להודות שקשה לי להודות בזה שזה קשה שלפעמים החיים האלה קשים לנסות ברגעים,
כמו לחבק את עצמי שם קשה לי כי יש רגעים שקשה לי יש שבועות שקשה לי חודשים אני יכולה,
יכול להסכים,
להרשות לעצמי שיהיה לי קשה בלי להרגיש רע לגבי זה,
בלי להרגיש צורך לפתור את זה אלא להסכים לפגוש את החיים עם כל מה שהם כוללים,
כל מה שנמצא כרגע בתוכי שעובר דרכי אולי אפשר גם להזמין איזושהי תובנה או זיכרון שהכאב הזה שאנחנו מתמודדים איתו יש אין סוף יצורים,
אנשים שמתמודדות איתו ממש עכשיו ברחבי העולם משהו שאנחנו חולקים התחושה הזאת היא לא אישית,
היא לא שלי אני לא בראתי אותה,
היא לא ברשותי אם אני מסכימה לקחת את החלק שלי בער הזאת של העצב והכאב שמתחלק בכל היצורים החיים ואם אני יכולה לפגוש את הכאב הזה ברוך כאילו זה דבר יקר ועדין אם אני צריכה,
אני יכולה לפתוח את היריעה של עצומת לב אל כל הגוף למצוא קרקע,
להרגיש את מקומי על כדור הארץ,
להתאמך לפגוש את התחושה הזאת שיש בתוכי בלי לקחת עליה בעלות בלי לגנוב אותה לעצמי,
אלא להשאיר אותה שייכת לכולם אפשר להיפתח עוד,
למתוח את היריעה של עצומת הלב רחב כמו השמיים,
להורשיט את הזרועות האלה של התודעה החוצה לראות שהכאב הזה,
אנחנו יכולות להישאר רחבות יכולים להישאר רחבים ולא להצטמצם סביבו אלא דווקא לגדול איתו איך זה לפגוש בדוקה הזאת,
בסבל הזה,
בכאב הזה ברוחב לב,
בחיבור איך זה לדעת שכל ייצור וייצור נושא חלק מהכאב הזה עצום את הלב רחבה,
אפשר לאסוף ועצום את הלב על תחושת הנשימה בגוף,
על החיים שזורמים דרכנו פנימה,
חוצה,
תחושת הגוף כשיושב פה,
פוגש את האוויר ואת המושב עם התודעה האדירה הזאת שיש לה יכולת להכיל הכל שהכל מכיל אותה מי ייתן וידע שלווה מי ייתן וידע שמחה מי ייתן וידע לפגוש עצב בלב פתוח מי ייתן וידע ביטחון ועציבות אנחנו יכולים ויכולות להמשיך לאחל לעצמנו מה שמרגיש נכון וכשאנחנו מאכלים ומאכלות משהו לעצמנו אנחנו גם יודעים שאנחנו מאכלים ומאכלות את זה לכל דבר אחר
