ואני מזמינה אותנו לאט לאט לעצום עיניים,
ניקח כמה נשימות עמוקות,
אני מזמינה אותנו עם כל נשימה שאנחנו מכניסים ומכניסות פנימה,
ממש להרשות לגוף שלנו להתרחב קצת,
לראות,
להתמלא באוויר בחמצה נקי,
נרגיש איך עם כל הוצאה של אוויר,
עם כל נשיפה חוצה,
הגוף שלנו הופך להיות מעט יותר קל,
נעים.
נמשיך ככה עם עוד מחזור של נשימה עמוקה,
אולי רגע נחזיק אפילו את האוויר בפנים ונשחרר.
ואני מזמינה אותנו להרשות לעצמנו,
להפנות את תשומת הלב לאזור כואב בגוף,
אולי אזור שיש בו מתח,
אזור תפוס או מקובץ.
וגם למרות שזה לא כל כך נעים,
נרשה לעצמנו רגע להתחיל מפשוט להיות עם הכאב.
נרשה לעצמנו רק לרגע לקבל את הכאב ברקות,
נזכיר לעצמנו שהכאב הזה מגיע לטובתנו,
זו הדרך של הגוף שלנו לתקשר איתנו,
לבשר לנו שיש כאן משהו שדורש את תשומת ליבנו,
אולי הוא דורש מנוחה,
אולי טיפול,
ואולי רק את הזמן ואת תשומת הלב שלנו.
אני מזמינה אותנו אולי אפילו לשים ידיים על אזור הכואב,
ניתן ממגע,
ובמשך כמה רגעים הקרובים היא מזמינה אותנו לנשום לתוך הכאב,
ממש לדמיין שבכל פעם שאנחנו לוקחים ולוקחות אוויר,
אנחנו מנצבים את החמצן לאזור הכואב,
ממש אפשר לדמיין את הזרם של האוויר מגיע ומסתחרר עד לאזור הכואב,
נדמיין איך עם כל הוצאה של אוויר אנחנו מרוקנים ומרוקנות עוד קצת פסולת וכאב שהצטברו באזור הזה,
ועוד הכנסה פנימה של אוויר נרגיש איך האזור אולי מעט מתרחב ועוד הוצאה של אוויר,
וממש אפשר אולי אם אנחנו נוגעים עם הידיים או פשוט לדמיין איך האזור מעט נרפא,
הופך להיות מעט יותר רפואי,
יותר נינוח,
יכול להיות שלא נופחים בשום שינוי וגם זה בסדר,
רק ננסה להמשיך וננשום לתוך המקום הכואב,
לתת לו אהבה,
לתת לו את תשומת הלב שלנו,
אפשר להגיד לעצמנו בלב,
אני מקשיב,
מקשיבה לגוף שלי,
אפשר להודות לגוף שלנו,
שמתקשר איתנו,
ששולח לנו מסרים,
ששואף לרפא את עצמו ולחזור למצב של איזון,
נרגיש איך עם כל נשימה אנחנו מעט מעדנים את הכאב,
קצת מרקחים ומרקחות את האזור הכואב,
אולי רק מבחוץ,
אולי רק מבפנים,
ננסה לשים לב מה משתנה לאט לאט עם כל נשימה,
אולי אפילו עם כל לחיצה של הידיים שלנו,
אפשר ממש ללחוץ או ללטף את האזור הכואב או רק לניח עליו יד,
נשים לב מה הגוף מבקש ואולי לאט לאט נרגיש אפילו תחושה של חמימות,
חמימות נעימה שמגיעה ביחד עם הכאב או התחושה של הקיבוץ,
ולאט לאט עוטפת את האזור ועם כל נשימה שלנו חמימות הזאת מתפשטת יותר ויותר,
נרגיש איך הכאב לאט לאט מתפשט באזור הגוף,
לא הופך ליותר כואב אלא להפך,
יותר ויותר חלקים שהגוף מסכימים לשאת בכאב,
באותו כאב,
נרגיש איך הקיבוץ הזה לאט לאט נרפא,
מתרחב,
הופך להיות פחות דחוס,
ניקח עוד נשימה עמוקה או שתיים והפעם אולי נוציא הנחה כשנוציא את האוויר,
אהההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההה ובשני נזכיר לעצמנו שקודם כל צריך לקבל את הכאב כדי שנוכל לאט לאט לשחרר אותו יותר ויותר ועם התרגול התרגיל הזה יהפוך להיות יותר ויותר קל תודה רבה לגוף שלי תודה רבה לעצמי שעשיתי מדיטציה שדאגתי לעצמי ואפשר לאט לאט לחזור לחדר לחזור לגוף לקחת את הנשימה העמוקה ולפקוח את העיניים תודה רבה שמדדתם איתי היום מאחרת לנו המשך שבוע של הרפאיה של קלילות נעימות ונחת תודה רבה
