אם את לבד ואת רוצה זוגיות,
אם את בזוגיות ואת מרגישה לבד,
אני מזמינה אותך להצטרף אליי למדיטציה,
מדיטציה של פתיחת הלב,
ואני מזמינה אותך למצוא לעצמך תנוחה נוחה,
בידיעה שתוכלי לשנות אותה בכל זמן שתרצי.
לעצום את העיניים,
לקחת כמה נשימות עמוקות,
ולהתחיל להרפות לאט לאט את כל השרירים,
לשחרר את כל המתח שהצטבר בגופך.
יכולה להתחיל עם שרירי הפנים,
פשוט להרפות אותם,
להמשיך אל הצוואר,
אל הכתפיים שבדרך כלל נושאות מטענים רגשיים,
לשחרר אותם.
יכולה לשים לב לדופק שלך כשאת מרפה את בטח הזה,
את הבטן.
שימי לב לכובד האגן שנמצא במנוחה,
בלי מאמץ.
המשיכי והרפי את הירחיים,
את השוקיים,
ובאופן טבעי,
רגוע ונינוח,
שחררי גם את כפות הרגליים למנוחה.
דמיינים עכשיו רוח קל,
מלטף אותך,
ואת כל גופך,
מלמעלה למטה,
נעים.
לתכן שיחלפו מחשבות בראשך,
נהי להם לחלוף ולהמשיך הלאה,
כמו עננים ורוח קלה.
אני רוצה להזמין אותך להתחיל לאט-לאט לצלול פנימה,
לתוך עצמך ממש.
כמו שצוללת יורדת למעמקי הים,
עמוק-עמוק פנימה.
בביטחון וברוגע.
אני מזמינה אותך לצלול עמוק לתוך נשמתך ללביך,
ולהביא איתך את כל האהבה שבך,
אהבה שאת מכירה מהעבר,
אהבה לאדם,
אהבת האדמה והטבע.
הביא אותה איתך פנימה,
למקום שזוכר,
למקום ששכח,
ואת מתחילה במסע פנימה במורד גופך,
לאט-לאט-לאט.
וככל שאת צוללת מטה-מטה,
יותר ויותר עמוק,
גם ההרפיה שלך הולכת ומעמיקה,
ואת מרגישה את ליבך פועם בקצב קבוע.
נאמן לך,
ואת יודעת שהוא מזרים את החיים בגופך,
מרגע לדתך ועד יומיך האחרון,
ואת צוללת עוד ועוד.
והנה כמעט הגעת ללב,
ואת רואה שהוא מוקף חומה,
חומה בצורה,
בנויה אבנים-אבנים,
חלקן גדולות וכבדות,
חלקן קטנות וקלות,
וכל אבן נושא ציפור,
אירוע בחייך,
כעס של אימא,
גארה של אבא,
להג של ילד או ילדה בגן או בבית ספר,
אהבת ילדות שנחשבה,
אולי חברה שבגדה,
אבן ועוד אבן,
וכולן יחד יוצרות חומה איתנה סביב לבך,
חומה שמגנה עלייך מכאב נוסף,
שמגנה עלייך מאכזבה,
ושומרת עלייך משברון,
אבל היא גם חוסמת,
חוסמת אותך מלחוות אהבה,
חוסמת אותך מלהתפתח,
ואת רוצה לשחרר,
להפיל את החומה,
לאפשר לעצמך לאהוב,
לאפשר ללבך לפעומל מול לב אחר,
להתחבר,
ואת מתקרבת עוד אל החומה,
את מתקרבת ובוחנת,
איזה אבן יהיה לך קל להשיא ראשונה?
מאיפה תתחילי?
ואת מתקרבת עוד,
בודקת סביב סביב,
מושיטה יד אל החומה,
וברגע שידך נוגעת באבן מאבני החומה,
האבן נמסה ונעלמת,
את מושיטה יד ונוגעת באבן נוספת,
וגם היא נמסה ונעלמת,
וכך גם השלישית והרביעית,
את ממיסה אבנים גדולות שנערמו בילדות,
את ממיסה אבנים בינוניות ואבנים קטנות,
את נוגעת וממיסה אבן של אכזבה,
את נוגעת באבן של כעס וממיסה אותה,
את נוגעת באבן של כאב וממיסה אותה,
את נוגעת באבן של פגיעה וממיסה אותה,
את נוגעת באבן של בגידה וממיסה אותה,
וכך אבן אחר אבן,
קטנות וגדולות,
נמסות כל האבנים המרגיבות את החומה ונעלמות,
והחומה הולכת וקטנה הולכת ונעלמת,
עד אשר אחרונת האבנים נמסה ונעלמת,
ואת מרגישה פתאום איך ליבך מתרחב וגדל,
מקבל את המקום שמגיע לו,
חופשי,
משוחרר,
פתוח לקבל ולתת אהבה,
פתוח לקבל ולתת רגש,
חום,
קרבה,
ואת נפעמת ונרגשת,
מלאה תשראה והכרה תודה,
ואת מרגישה שכל נשימה שנכנסת עכשיו לגופך,
ממלאת אותך יותר,
מרגישה שפינית מקום בתוכך למשהו חדש,
משהו מרגש,
ואת יודעת שמיום זווה אלך,
תהיה יותר ויותר אוהבת,
יותר ויותר פתוחה לקבל אהבה,
מיום ליום ומשבוע לשבוע,
תרגישי איך את מתקרבת יותר ויותר אל המטרה שלך,
אז קחי לך קצת זמן לחוות,
וליהנות מהמרחב הפנימי החדש,
נשמי עמוק ותהני,
כי מהיום הזה ליבך פתוח לאהבה,
מוכן לקבל אהבה,
מוכן לתת אהבה,
ואת הוויה של אהבה מרגע זה ממש,
ואת לוקחת עוד נשימה עמוקה,
ויחד איתה מתחילה לעלות חזרה,
בידיעה שיותר לא תתני לעצמך לבנות חומה,
שבעתיד תדעי איך להתמודד עם מה שיזמנו לך חיים,
באומץ,
ועם אהבה,
לתמיד,
ועם הידיעה הממשית הזו,
אני מזמינה אותך להתחיל ולחזור,
לאט לאט,
לכאן,
ולעכשיו,
לקחת עוד נשימה עמוקה,
ולפתוח את העיניים.
