תרגול של חמלה זה תרגול שאף פעם אנחנו לא יכולים ולא יכולות לעשות יותר מדי.
זה משהו שבדרך כלל חסר לנו מאוד בחיים.
אז בואו נתחיל.
נמצא מקום נוח לשבת או לעמוד או לשכב.
נדאג לעצמנו לתנאים טובים שיאפשרו לנו לתמוך בעצמנו.
זה מתחיל כבר כאן,
הדאגה לעצמנו.
אם אנחנו בוחרות לשבת בישיבה,
ניתן לעיניים לייצם,
נפנה את המבט פנימה ונשאל את עצמי מה שלומי עכשיו?
כל כך מעט אנחנו דואגים לעצמנו בצורה כזאת ושואלים את עצמנו את השאלה שאנחנו שואלים כל כך הרבה החוצה.
מה שלומי?
אם זאת לא שאלה של מה שלומי שאנחנו שואלים ברחוב ולא באמת מצפים שיענו לנו את האמת אלא ניתן לכל תשובה לעלות.
תשובה קנה מה שלומי.
ולא משנה מה עלה,
נסכים לו להיות,
נכבד את התשובה.
נגיד לה את לא צריכה להשתנות,
את יכולה להישאר בדיוק ככה.
ועוד משהו שאנחנו לא עושים מספיק,
זה שאנחנו לא נושמים באמת.
מאפשרים לעצמנו להיות רוויים.
אז ניקח כמה נשימות עמוקות מהרגיל.
נרגיש שכל נשימה ממלה אותנו.
נרגיש את העולם שמטפל בנו ומספק לנו חמצן.
החמצן מגיע אל הלב שלנו,
דרך הריאות אל הלב.
ומשם ממשיך אל כל הגוף,
מרווה את הגוף.
ואנחנו נתמקד בלב שלנו בתרגול הזה.
אפשר אפילו להניח בשלב הזה,
יד על הלב או על הבטן או כל דבר אחר.
עושים על עצמנו יד רכה,
כמו שהיינו שמים על חבר ששאלנו אותו מה שלומו או מה שלומה.
אפשר לחוש את התחושה של היד שנוגעת בעצמנו,
היד הנעימה הזאת.
ונגיד ללב הזה שכל היום וכל החיים דואג לנו,
מרגיש את העולם,
כואב את העולם,
שמח עם העולם,
מתבלבל עם העולם.
נגיד לו אתה יכול לנוח עכשיו,
אתה יכול להירגע.
רק לכמה דקות הקרובות אתה לא צריך לעבוד קשה.
אולי אפילו נצליח לחוש את פעימת הלב.
אתה נשימה בבטח על זה.
אתה עזור לנו להקשיב ללב,
להירגע איתו.
האם אפשר למצוא איזושהי תחושה חמימה של רגש?
רגש שמאחל לנו לא להיות בסבל.
כמו שאנחנו נוגעים בתנור,
באופן טבעי אנחנו מרחיקים את היד כדי שלא תשרף.
אז ככה הלב רוצה להתרחק מסבל.
אנחנו נאחל לו את זה,
נאחל לעצמנו.
הלוואי שיהיה לי טוב,
הלוואי שיהיה דעה,
שלווה ושמחה.
הלוואי שיהיה דרי,
דרייה,
בריא.
הלוואי שאחוש ביטחון.
אני יכול לבחור עכשיו כל איחול שמרגיש לי נכון.
ואיך זה לאחל לעצמי להיות בטוב.
הלוואי שיהיה רחוקה מסבל.
הלוואי שיהיה מאושר.
הלוואי שיהיה בריא ובטוח.
הלוואי שיהיה דעה,
אהבה ושמחה.
כמו השיר שהתחיל להתנגן מהחלון,
שאני לא יודע אם אתם יכולים לשמוע.
קצת אהבה לא תזיק,
קצת אהבה לא תזיק.
ושאר עם התחושה הזאת של לב פתוח.
ואפנה את האיחול הזה עכשיו לאנשים הקרובים אליי,
אהובים עליי.
משפחה,
חברים או כל אחד אחר שקל לי להפנות אליו.
הכלב שלי,
ציפור,
תינוק.
הלוואי שתהיו רחוקים מסבל.
הלוואי שתהיו שמחים,
שלבים.
הלוואי שתדעו ביטחון ובריאות.
אני אפתח אפילו עוד אם זה מרגיש לי נכון את המעגל הזה שאני קוראת לו משפחה.
גם לאנשים שאולי גרים מסביבי,
או אנשים שלומדים ועובדים איתי.
שאולי אני לא ממש מכיר.
אנחנו יודעים שכולם רוצים להרגיש מאושרים.
הלוואי שתהיו רחוקים מסבל.
הלוואי שתחושו שלווה.
הלוואי שתהיו בריאים,
בטוחים,
שלבים,
צלולים.
אפשר לפתוח עוד את מעגל המשפחה הזה.
גם לטבע שסביבי.
ליצים שנותנים לי חמצן.
לשדות שמגדלים אוכל.
למים ולשמש,
בלעדיהם לא היה לי מה לאכול.
לכל האנשים בארץ הזאת,
על האדמה הזאת.
הלוואי שתהיו שלבים,
שמחים.
הלוואי שלא תדעו סבל.
הלוואי שתדעו אהבה ובריאות.
אם אפשר עוד לפתוח את המעגל הזה של המשפחה,
ולהרחיב אותו אפילו לאנשים שאולי אמרו לנו שהם אויבים.
אנשים שקשה לנו איתם.
הלוואי שהלב שלכם יהיה חופשי מסבל.
ומלגרום סבל.
הלוואי שתהיו שמחים,
מאושרים.
שלבים ובטוחים.
הלוואי שתדעו אהבה.
ונהוג לסיים תרגול.
התרגול הזה שנקרא מתא.
שזה מילה לאהבה.
בברכה מי ייתן וכל היצורים החיים.
ואלה שעדיין לא חיים.
שיחיו בעתיד מי ייתן.
וכל היצורים יהיו רחוקים מסבל.
אז שיהיה לנו ממשך יום טוב.
או לילה טוב.
קצת אהבה לא תזיק.
