מדיטציה לצ'אקרת מקלעת השמש - לחיזוק תחושת הביטחון והסנטר

מדיטציה מונחית קצרה לצ'אקרת מקלעת השמש.
הצ'אקרה אחראית, בין השאר, על תחושת העצמי והזהות שלנו.
לכן נשימה ומדיטציה לפתיחתה עוזרות להחזיר אותנו אל הסנטר שלנו ולחזק את תחושת הביטחון העצמי שלנו.
אשמח לשמוע איך היה לכםן.

Transcript

אהלן, שלום, איזה כיף שהצטרפתם אליי. מי שלא מכיר ומכירה אותי, אני נטת רוקמן, מאמנת רגשית ומתמחה בחרדה. והיום נתרגל מדיטציה קצרה, תרגול מיינדפולנס מונחה, שהתרכז במיוחד בצ'קרה השלישית שלנו, צ'קרת מקלעת השמש, שאחראית על הזהות שלנו, על תחושת העצמי או העני שלנו, על הביטחון שלנו ועל מי שאנחנו בעולם, מה שנקרא לחזור לסנטר שלנו ולעצמנו. אז אפשר רגע לעצור את הסרטון, להכין לנו את המרחב, אולי להדליק איזה נר, כתורת, להמאם את האור, למצוא מקום נוח לשבת או לשכב בו, או אפילו לנוע וללכת בו, ולהתמסר למדיטציה. אז אנחנו מתחילים ומתחילות. קוראים כל נוודא שהגוף שלנו במנח מתאים, שהגב ישר, הבטן רפויה, כתפיים רפויות, לסת מצח. אפשר לקחת נשימה עמוקה ועם הוצאה, נרפית כל שרירי הגוף, ועוד נשימה עמוקה כזו, ואולי פעם גם נוציאה נחה, עם ההוצאה של האוויר, ונמשיך לנשום עמוק, ולאט לאט, בזמן שאנחנו נושמים ונושמות, להעביר את תשומת הלב שלנו, לאזור מקלעת השמש, ארבע או חמש הצבעות מעל הטבור, באזור הרח שמתחת למפגש של הצלעות, ורק נתבונן, לנסה אולי לזהות איזושהי תחושה, במקום הזה, אולי נעימה יותר, אולי נעימה פחות, אולי לא נרגיש שם דבר וגם זה בסדר, בזמן שאנחנו נושמים ונושמות, לעבר האזור הזה, מרגישים את הבטן מתנפחת, ומתרקנת, ומזמינה אותנו רק לרגע, לתת מקום לפחדים שלנו, ואולי אפילו, אחרי כל פחד, נגיד לפחד שאנחנו אוהבים אותו, אני מפחדת לחיות בעוצמות שלי, ואני אוהבת את זה, אני מפחדת שמשהו יקרה לאהובים ולאהובות שלי, ואני אוהבת את זה, מה הם הפחדים שכרגע מעסיקים אותנו, אותם פחדים שמראים לנו כמה יש לנו בחיים, כמה יש לנו לא רק להפסיד, אלא גם להנות ממנו, ננסה לנשום לתוך אותם פחדים, לנסות לרגע לא לשפוץ או לבקר אותם, רק להתבונן בהם, לקבל אותם, לנסות לאהוב אותם, גם אם זה מרגיש קצת מעולץ כרגע, וככל שאנחנו מונים ומונות יותר פחדים, אפשר ממש לדמיין אותם, משתחררים למרחב, יוצאים מהגוף שלנו הלאה, עם כל הכרה כזאת בפחד, הגוף הופך קצת יותר קל, יותר נעים, יותר נינוח, יותר שלב. נמשיך לנשום עמוק, ואני מזמינה אותם לדמיין שמאזור מקלט השמש שלנו, או אותו אזור של הבטן העליונה, הרכה, ממש נדמיין כמו שמש קטנה, כמו כדור צהוב, בוהק, חם, נעים, ממש מנחם, ואותו כדור לאט לאט מתחיל להתרחב, ולגדול יותר ויותר, עם כל נשימה שלנו. אפשר ממש לנסות לדמיין את הצבע החזק הצהוב, כמו שמש שאפשר להסתכל עליה, ממשיכה לאט לאט לגדול בתוכנו, עד שהיא מקיפה אותנו, ואת כל המרחב שלנו, עד שאנחנו מוקפים בכדור גדול, כמו בועה גדולה וחמימה סביבנו. נרשה לעצמנו להרגיש התופים, מטופות, מוגנים, מהמקום הנעים, המדרפק הזה, היא מזמינה אותנו לנסות ולדמיין את כל התרחישים החיוביים שיכולים להתממש בתגובה לפחדים שלנו. אם הנשום עמוק ואתמודד עם הפחד, מהו הדבר הטוב ביותר שיכול לקרות? נרשה לעצמנו באמת לדמיין את החיים שאנחנו יכולים ויכולות ליצור לעצמנו, לקראת סיום היא מזמינה אותנו להמשיך ולנשום עמוק, להנות מהשמש שעוטפת אותנו, מקרינה מבפנים לחוצה, מזכירה לנו שיש בתוכנו מטען אנרגטי, כוחות פנימיים, שנוכל לגשת אליהם בכל זמן שנרצה, ונסיים עם הכרה והודיה על כל מה שכבר יש לנו, על הבית, האנשים ואנשים בחיינו, על עצמנו, הגוף שלנו, הכישרונות שלנו, כל מה שכבר השגנו בחיים, כל מה שכבר ישנו. נגיד תודה לעצמנו לתרגול, ואפשר להמשיך לנשום עמוק, נסיים ולהזכיר לעצמנו שאנחנו יצירת אומנות בהתהוות, עם כל יום שעובר, אנחנו גדלים וגדלות, מתפתחים ומתפתחות, ולאט לאט מהמקום הזה, עם אותה שמש נעימה שפועמת בתוכנו, אפשר לאט לאט לפקוח את העיניים, ולהמשיך את היום ממקום בטוח ונוכח יותר. תודה רבה.