אנחנו נתחיל בהליכה למקלט ויצירת בודי צ'יטה וקריאה ללמה.
אז אתם מוזמנים להגיד יחד איתי,
אתם שכאן ואתם ששמה,
אנחנו לא נשמע אחד את השני,
אבל אתם מוזמנים להצטרף אליי.
עד בוא ירתי,
עשי מפתחי,
בבודה,
בדרמה ובסנגה,
תביאי נזכותם של מתן והשאר לכלי להערה למען כל הבריאה.
עד בוא ירתי,
עשי מפתחי,
בבודה,
בדרמה ובסנגה,
תביאי נזכותם של מתן והשאר לכלי להערה למען כל הבריאה.
מי ייתן וכל היצורים ישחררו מכל אחיזה וקרובים וכן מסנאה לרחוקים,
והלוואי שישיגו אוכשר מדהים.
אם ייתן ואימלטו מן הים העמוק של סבל קשה מנסו,
והלוואי שלעולם לא יהיו נפרדים מעונק נשגף של אדרו.
אז זה היה הליכה למקלט,
והשורות האחרונות שאמרנו היו שורות של ארבעה משאלות אינסופיות שבאות לעזור לנו ליצור את הבודדשיטה ברבנו.
אז זה כפתיחה למדיטציה.
ופתיחה נוספת שהיא במסורת שלנו מאוד חשובה,
זה להזמין אלינו את הלמה.
מכיוון שהלמה היא מעין מגנט לכל הבודדות,
ואנחנו רוצים את הברכה של כל הבודדות שתבוא אלינו ותעזור לנו בדרכנו,
כי אנחנו צריכים הרבה עזרה,
אז אנחנו מזמינים אלינו את הלמה.
ואנחנו נעשה את זה באמצעות שלושת הפסוקים האחרונים בתפילה של אלפי מלאכים.
ואנחנו יכולים להגיד את זה יחד.
למה שלי,
יקרה מזירה,
אנה בוי ושכני אל הכס של הלוטוס אשר בליבי,
פרסינה עליי אהבתך הגדולה,
אנה תני שאשיג את גופך,
דיבורך ואת תודעתך הנשגבה.
למה שלי,
יקרה מזירה,
אנה בוי ושכני על הכס של הלוטוס אשר בליבי,
פרסינה עליי אהבתך הגדולה,
אנה תני שאגשים מטרות שבדרך ואלו אשר בסופה.
למה שלי,
יקרה מזירה,
אנה בוי ושכני על הכס של הלוטוס אשר בליבי,
פרסינה עליי אהבתך הגדולה,
אישרי נעימי עד היום אשר בו אשיג לבליבה של כלי להערה.
אז עם הפסוק הזה הזמנו אלינו את הלמה,
לא רק הזמנו אותה אלינו אלא אנחנו מזמינים אותה להיות נוכחת איתנו ולהעניק לנו את הברכות כדי שאנחנו נוכל למצוא את דרכנו ולהתקדם במהירות עד סופה.
אז כעת אתם מדמיינים את הלמה לפניכם ואנחנו רוצים את ברכת הלמה.
אז את זה אנחנו עושים על ידי הפסוקים של קבלת הברכה של הלמה.
אלה פסוקים מתוך הלמה תשופה.
מכוח תחינתי שעליה חזרתי שלוש פעמים,
פורצות קרני אור לבנות,
אדומות וכחולות.
הנוסעות עם המצוף של על מוות משלושה מקומות על גופה של הלמה המייצגים את מעשיה,
דיבורה ורוחה הקדושים.
הקרניים פורצות בשלבים ואחר כך כולן כאחד.
הן נמסות לאותם המקומות בגופי,
תחילה בשלבים ואז כולן כאחד.
הן מתארות בארבעה סוגי מכשולים ומעניקות לי ארבעה עצמות תיאורות וארבעה גופים נשגבים.
אז התיאור הזה מתאר עכשיו את מה שאנחנו צריכים לדמות.
אז אנחנו מדמינים על הקודקות של הלמה והיא לפנינו.
אנחנו מדמינים עוד אום לבנה,
זוהרת,
וקרני אור מתפשטות ממנה.
קרני אור וצוף על מוות מעורבים יחד,
מתפשטים מהאום ומגיעים אלינו,
אל הנקודה אצלנו שבין הגבות.
ואנחנו מדמינים זרם של אור יקרות,
לבן,
מעורב בצוף על מוות.
הוא זורם אלינו,
אל הצ'קרה שבין הגבות,
ומשם מתפשט בכל גופנו.
אור זוהר ומאוד בהיר,
לבן,
שמתאר את כל המכשולים שלנו,
את כל המחלות שלנו,
את כל ההשפעות המזיקות עלינו,
כל מה שמעכב אותנו,
כל מה שבולם אותנו,
וכל גופנו מתמלא באור לבן,
שקוף,
זוהר,
לא חומרי,
קורן וטהור לחלוטין.
ואנחנו מדמינים שכתוצאה מכך כל הרישומים השליליים ממעשינו בעבר,
מעשים שעשינו בגופנו,
מתוארים.
ונזרעים בנו זרעים להשיג את הנרמן הקיה של הבודה.
אחר כך יש אותה אדומה שנמצאת בגרונה של הלמה,
בצ'קרת הגאון של הלמה,
ומשם זורם אור בצבע ארגמן,
והוא מגיע אלינו,
אל אותה שנמצאת בצ'קרת הגאון שלנו.
ושוב האור ממלא את כל ההוויה שלנו,
באור ארגמן יפה יפה,
מעורב בנקטר על מערה,
ואלה מתארים את כל הקרמה השלילית שצברנו בדיבורנו,
כל המכשולים,
כל הזיהומים.
ואור זורע בנו את הזרעים להשיג את הסמבוג הקיה,
גוף האור של הבודה שנהיה.
בליבה של הלמה נמצאת אות הום בצבע כחול עמוק,
ומשם פורצות קרני אור לצבע כחול ספיר,
זורמות אלינו בזרם של נקטר,
אל אות הום שנמצאת בליבנו.
והאור הזה מתאר בנו את כל הרשומים השליליים,
ואת כל המכשולים שקשורים במחשבות הלא טהורות שלנו.
והאור ממלא את כל הבהייתנו,
ומתאר אותנו בזורע הזרעים,
כדי שאנחנו נוכל להשיג את הדר-מכיה,
את גוף החוכמה של הבודה.
ועכשיו אנחנו מדמים אור בשלושה צבעים שזורם בו זמנית,
מן הקודקוד,
מן הגרון,
ומן הלב של הלמה,
בצבעים לבן ואדום וכחול.
והאור הזה בא אל הנקודה שבין הגבות אצלנו,
אל צקרת הגרון שלנו,
ואל הלב שלנו.
הקרניים של האור מתארות את הגוף,
הדיבור והתודעה שלנו בו זמנית,
את כל המכשולים,
את כל הרשומים השליליים.
ונזרים בנו זרעים את התובנה של הסבבה-מכיה,
גוף המהות של הבודה,
שהוא בלתי נפרד מן הדר-מכיה,
מן הסנבוג-הכיה,
והנרמן-הכיה של הבודה שאנחנו נהיה.
אז עכשיו,
הפסוק אומר,
או אז באה כפילה של הלמה,
ונמסה בשמחה אל קרבי,
ויודעת אני בליבי,
באופן זה היא מברכת אותי.
אז איך שאנחנו מדמים כאן זה שהלמה שעד עכשיו הייתה מולנו,
מתרוממת וקטנה ומסתובבת,
ונוחתת על קודקודנו,
קטנה,
עשויה מאור,
פונה בכיוון שאנחנו פונים.
ואז היא גולשת באדינות וברקות,
באופן מענג,
לאורך הערוץ המרכזי שלנו,
מן הקודקוד לעבר הלב.
והפסוק אומר,
וכך בעקבות תחינתי,
ועל מנת לברך אותי,
באה המורתי הנזגבה בשמחה אל קודקודי,
ואנחנו פונים אליה בתחינה.
ענה מורתי,
השאירי מעתה את בעונות רגלייך הקדושות,
עלומות האור הזוהרות,
עמוק בליבו של הלוטוס אשר בליבי,
לנצח נצחי.
ובעקבות כל ההדמיה הזאת,
אנחנו מדמים שהגוף,
הדיבור והמיינד שלנו,
נהיים בלתי נפרדים מן הגוף,
הדיבור והמיינד של הלמה,
ולרגע נשאה במחשבה הזאת.
המדיטציה הבאה,
היא מדיטציה על אחת מארבע משאלות אינסופיות,
ספציפית על קרונה,
על חמלה,
ואנחנו מדברים פה על חמלה,
ואנחנו נתחיל עם עצמנו.
לא בגלל שאנחנו יותר חשובים מאחרים,
כי אנחנו לא.
אבל אם אנחנו לא נדאג קודם כל לבריאות שלנו,
ולרווחה שלנו,
ולבריאות הנפשית שלנו,
ולאיזון המנטלי שלנו,
לא סתם איזון,
אלא איזון יוצא דופן,
אנחנו לא נהיה במעמד שבו נוכל לעזור לאחרים.
אז מתוך חמלה לאחרים,
אנחנו קודם כל דואגים להביא את עצמנו למצב טוב.
אז ברוח הזאת של עדינות כלפי עצמנו,
ולהיטיב עם עצמנו,
אנחנו קודם כל נרפא,
וקודם כל ניסוג אל תוך גופנו,
אל תוך התחושות השונות שמתרחשות ממש עכשיו בגופנו.
ונאתר אם יש מקומות שהם מתוחים או מקובצים,
אם זה בכתפיים,
אם זה במצח,
ונרפא אותם.
ונרפא את הגוף,
ניתן לו לשחות בשקט,
ותוך שאנחנו מרפאים,
אנחנו גם שומרים על דריכות וערנות.
ובשלב הבא,
אנחנו מפנים את תשומת הלב לנשימה שלנו,
ובודקים אם היא חלקה או שהיא פחות חלקה,
אם היא סדירה או לא סדירה,
אם היא עמוקה או רדודה.
פשוט נשים לב לקצב של הנשימה,
תוך שאנחנו משחררים שליטה,
לא מנסים לשלוט בנשימה,
נתנים לה להיות נינוחה עד כמה שאפשר,
כמו בשינה עמוקה,
ומקשיבים לקצב של הנשימה שלנו.
בשלב הבא,
אנחנו מתמקדים במחשבות שלנו,
ובמודעות שלנו,
ואנחנו משחררים ציפיות שיש לנו,
אנחנו משחררים פחדים שיש לנו,
השתוקקויות,
ואנחנו פשוט מבסוטים להיות מודעים.
ושוכנים לנו בנינוחות,
בתוך השקט,
בתוך הצלילות הטבעית של המודעות שלנו,
בתוך הזרם של מודעות שהיא צלולה ומודעת,
כמו שלמדנו במאמון רע,
והיא פסיבית,
היא לא עושה כלום.
היא שם כל הזמן,
צלולה ומודעת,
ואנחנו לא צריכים לעשות שום דבר כדי שהיא תהיה שם,
צלולה ומודעת.
אז כולנו מחפשים עושר,
כולנו נשמח מאוד אם נמצא עושר,
אבל יש משהו שמטריד אותנו עוד יותר,
לוחץ עוד יותר,
וזה שכולנו לא רוצים לסבול.
אנחנו יכולים לבחך בזה כשמסתכלים בכותרות,
בחדשות.
אנחנו רוצים לדעת מה עומד לנחות עלינו עכשיו,
איך אנחנו נוכל לחמוק ממה שעומד ליפול עלינו עכשיו,
או על אחרים.
אנחנו לא רוצים לסבול בגוף,
אנחנו לא רוצים לסבול בתודעה,
אנחנו לא רוצים לפגוש את הסיבות שהגרמו לנו לסבול,
וזה משותף לכולנו.
אף אחד מאיתנו לא רוצה לסבול,
ובכל זאת אנחנו סובלים.
והרבה פעמים אנחנו מביאים את זה על עצמנו,
אישית,
באופן אישי,
וגם כחברה,
כציביליזציה.
בגלל הבורות שלנו אנחנו הרבה פעמים מטפחים שלא במודע סיבות למצוקות שלנו ולמצוקות של אחרים.
ואחר כך אנחנו קוצרים את הפרי המר של מה שזרנו.
אפשר לראות את זה באופן כל כך מובהק היום,
לאו המגיפה שפוקדת את העולם,
והמצוקה הפיננסית שפוקדת את רוב האנושות בעקבות המצוקה הבריאותית.
אז זה בולט במיוחד בימינו.
אז כולנו רוצים להשתחרר מכל סבר,
ובכל זאת אנחנו כל הזמן משמרים את הסיבות לסבר.
אז מה התקווה שלנו?
כמו שאמרנו קודם,
אנחנו פגשנו את הדרמה.
פגשנו את הדרמה האותנטית.
והדרמה של הבודה מלמדת אותנו שיש אפשרות למצוא עושר ורווחה שהם אותנטיים.
ושהם לא תלויים בגורמים חיצוניים.
עושר ורווחה שאפשריים אפילו בתוך כל התהפוכות שקורות בעולם.
כי הם לא תלויים בדברים חיצוניים.
יש אפשרות,
הדרך מלמדת אותנו,
איך לטפח רווחה של ממש.
בעצמדה,
באופן שהולך ומעמיק,
הולך ומעמיק.
במיוחד כאן כשאנחנו ברטריט,
בתוך ההקשר של הדרמה.
אנחנו מתרגלים את הדרך שמובילה לרווחה אותנטית.
לעצמנו ולאחרים.
וכמו שאמרנו,
אנחנו פגשנו את הדרמה הנדירה כל כך.
ופגשנו הסברים ברורים,
משושלות אותנטיות שמעבירות את הדרך אלינו.
יש את הדימוי הזה,
אני חושבת,
אצל שנטי דבן,
נדמה לי.
כמו הקפצן שמחפש אבן חן בתוך ערימה של שחת.
כמו מחת בערימה של שחת,
אומרים בעברית,
נכון?
אז אנחנו חיפשנו את המחת הזאת בתוך הערימה של שחת.
ופגשנו את האבן חן הממלאת משולות הזאת של הדרמה.
אלימות של אבודה מלמד שלכל אחד מאיתנו יש את טבע אבודה.
זאת אומרת,
מבראשית יש לנו את הפוטנציאל להערה.
ותמיד היה לנו.
ולכל יצור יש.
אולי כשאתם שומעים את זה,
זה מהדהד בלבכם.
לכל אחד מאיתנו יש את הפוטנציאל להשיג הערה מלאה.
אבל הערה הזאת עטופה בהרבה צעיפים והרבה מכשולים.
אז בהקשר הזה אנחנו שואלים,
למה שכל היצורים לא השתחררו מהסבל ומהסיבות לכל סבל?
למה שהם לא ישיגו את השחרור הזה?
למה שאנחנו לא נשיג את השחרור הזה?
כי כל מה שצריכים זה את התנאים התומכים,
את המורים האותנטיים,
את הסנגה שתומכת בדרכנו,
את הלימוד האותנטי,
את התרגול.
ואז יש לכל אחד מאיתנו פוטנציאל להשיג את הערה,
אפילו בחיים האלה.
אז לכל אחד מאיתנו יש.
למה שלא ננחיל את זה לכל היצורים?
גם הם רוצים להיות חופשיים.
ואם לא בחיים אחרי אלה,
אז אולי בחיים עתידיים.
כי התודעה ממשיכה,
התודעה לא פוסקת כשהגוף פוסק.
והמוות הוא רק מעבר לאפשרות הבאה.
אז אם אנחנו חשים את זה בליבנו,
אם זה מהדהד לליבנו,
הידע הזה על טבע עבודה שיש לנו ושיש לכל היצורים,
והפוטנציאל הזה שלנו להגיע לערה ולהביא לשם גם את כל האחרים.
אז מה שזה באופן טבעי מביא,
זה את המשאלה מעומק ליבנו,
תפילה,
הרגעה,
כמיהה,
מלאה בלהט של כמיהה.
הלוואי שכל היצורים השתחררו מכל סבל ומכל הסיבות לכל סבל.
ואם אנחנו חשים במעמקי ליבנו שבעומק ליבנו ישנו התואר הזה,
התואר הזה הוא נחלתנו,
המקום הזה שמלכתחילה,
מבראשית,
היה שם תמיד והוא תמיד היה טהור לחלוטין,
שמימי,
נסגר.
כל מה שנשאר לנו זה לפגוש אותו,
כי הוא ישנו שם.
לראות את פנינו לאור התואר הזה,
את פני הדרמקיה שלנו,
לפגוש את הבודה שאנחנו.
הוא כבר שם,
אבל עוד לא פגשנו.
אז ההזמנה היא להגן את עצמנו מתחת לפני הים,
איפה שהגלים,
הגלים של האישיות שלנו,
של הגוף שלנו,
של התודעה האנושית שלנו,
של ההיסטוריה שלנו האישית,
להטיל עוגן עמוק אל קרקע האוקיינוס,
שם עמוק,
שם הדרמקיה,
האנרגיה הזאת של המודעות המראשיתית שלנו.
ומתוך העוגן הזה,
הקרקע הזאת,
הבסיס הזה,
ההזמנה היא ליצור את ההתחייבות,
את ההבטחה.
אני אהיה זה או אני אהיה זאת שישחרר את כל היצוריהם.
ולא אפסיק לשאוף לכך עד שהם כולם ישחררו.
כאן בנוכחות אבודה כעדי אני נשבעת שאני אשחרר את כל היצורים.
אז זה אנחנו קוראים מה הקרונה,
החמלה הגדולה.
החמלה הגדולה הזאת היא זו שמפעמת בנו ומעירה את טבע אבודה ומזמנת לנו את האפשרות להגיע להערה.
והמחויבות שלנו נשמעת בכל היקום.
כי ככה אנחנו אמרנו,
כי ככה אנחנו התחייבנו.
אז זה ברמה של משאלה.
כמובן מתלווה לזה המחויבות לפעול כדי להגשים את המשאלה הזאת.
וזה לצעוד בדרך,
לעשות את הדרך.
ומתוך המודעות הזאת אנחנו מזמינים את המורים שלנו,
את המדריכים הרוחניים שלנו,
את אבודות.
ואנחנו מבקשים מהם ברכה.
אנחנו מבקשים שיברכו אותנו כדי שנצליח לעשות את הדרך.
ברכה גדולה,
אנחנו צריכים שפע ברכות כדי לעלות על הדרך,
לתרגל את הדרך,
להתמיד בדרך.
דרך שהיא מהירה,
אבל היא תובנית,
היא תדרוש מאיתנו.
דרך שתוביל אותנו ללבלוב העצום הזה,
אל הפסגה הזאת,
שבה נוכל להופיע באופן אופטימלי,
באמצעות הגופים השונים של הבודה,
כדי להיטיב עם היצוריהם.
אז בהמשך לתחינה הזו שלנו,
אנחנו עכשיו נעשה הדמייה.
ככה שאם כל שאיפה שאנחנו שורפים,
אנחנו מדמים שהישויות המוארות בכל מניין העברים,
מלמעלה ולמטה,
כל הכיוונים הראשיים והכיוונים המשניים,
כל הישויות המוארות במרחב,
כולם באים ומושגים לתוכנו את הברכות שלהם.
כל הברכות שלהם מתכנסות אלינו.
עם כל שאיפה אנחנו מדמים שאנחנו מושכים אלינו את הברכות האלה של הישויות המוארות,
של הלמות,
של המלאכים,
ושהם באים אלינו בכל פעם שאנחנו שורפים.
אנחנו מדמים שכל הברכות האלו יוצרות מעין כדור של אור בתוכנו,
סביב ליבנו.
וכל פעם שאנחנו נושפים מתוך כדור האור הזה שנוצר בתוכנו,
כתוצאה מהברכות שבאו אלינו מהבודה,
כדור האור הזה שמסמל את התואר שבנו,
את טבע הבודה שלנו,
אז עם כל נשיפה אנחנו שולחים מפלים של אור לכל הכיוונים.
אין ספור קרני אור שפוגשות את הגוף,
את הלב,
את המיינד של כל היצורים.
פוגשות אותם עם חמלה.
מרגיעות את כל הפחדים שלהם.
מרגיעות את כל המחלות שלהם.
מכילות את כל המצוקות שלהם.
מעניקות להם כל מה שהם צריכים,
כולל במונחים ארציים כל מה שהם צריכים ברמה הארצית גם.
האור זורם לכל הכיוונים ומעניק לכל יצור ויצור את ההדרכה שהוא צריך,
את העדות שהוא צריך,
את ההשראה שהוא צריך,
את הדרמה שמתאימה לאותו יצור בצורה שבה היא מתאימה לו.
ומובילה אותו לשלב הבא בחייו.
ואז לשלב הבא ועוד ועוד.
אז כשאנחנו שואפים,
אנחנו שואפים אלינו את הברכות של כל הבודות.
וכשאנחנו נושפים אנחנו שולחים את האור של החמלה שלנו לכל העולם.
ואנחנו יכולים פה להשתמש בדמיון שלנו.
אין הגבלה.
האם זה אפשרי שכל היצורים יהיו חופשיים?
האם זה אפשרי שזאת תהיה מציאות?
בכוח הדמיון שלנו אנחנו מדמיינים אותם חופשיים,
מוארים.
מוארים באלף ומוארים בעין.
התעוררו מהשנה,
מהתרדמה,
של החשיכה,
של הבורות,
של האי הבנה.
ומסוגלים לראות בבירור את דרכם אל החופש,
אל ההערה.
ומתקדמים בשמחה לאורך הדרך הזאת.
אנחנו מדמיינים שכל אחד מהם מקשים את משאלת ליבו העמוקה ביותר,
של חופש מלא ושל עונג של הערה.
עם כל מה שמתלווה לכך,
מלא חמלה,
מלא כוח,
מלא חוכמה.
אנחנו מדמיינים שכל היצורים פוגשים את הדברים האלה.
ספציפית,
אנחנו שולחים את הברכות האלה לריטריט הזה,
למתרגלים שיושבים כאן ועושים את העבודה,
ועושים את התרגול.
למטרות הנשגבות שהצבנו לעצמנו של הקמת מרכז לשלום כאן,
שיביא שלום לאזור שלנו ולתושביו ולעצמנו.
אז אני מזמינה אתכם להישאר לרגע עם המשאלה הזאת בלבכם.
