היום נתרגל מדיטציה בהליכה.
אפשר לקחת כמה דקות הפסקה מכל העשייה,
מכל הפעילות,
ולהתמקד בתנועה שלנו.
קודם כל לעמוד בעמידה העציבה,
להרגיש את המנח של כפות הרגליים על הקרקע,
את סקיפות הקומה,
כמו עץ.
הגוף הוא כמו עץ,
שהשורשים הם כפות הרגליים,
שממש נצמחות באדמה,
כמו שיש שורשים מתחת.
מחזיקים היטב את התחתית של הגוף,
את כפות הרגליים,
וכמו העץ שעולה ועולה,
עד הקודקוד,
עד ראש העץ,
הצמרת.
ככה הגוף הזה.
ממש להרגיש את היציבה הזאת,
את הצמיחה הזאת מלמעלה עד למטה.
מלמטה עד למעלה.
לתת לצלילים להגיע לשדה השמיעה.
אם יש צלילים,
לתת למראות להגיע לשדה הראייה.
העיניים לא צריכות להתאמץ.
המראות מגיעים.
אם זה בחוץ,
אם זה בפנים.
כדאי לעשות את זה בחוץ.
ככה להתנתק מאזור העשייה של הרגילה,
של עבודה,
של בית.
נחמד לעשות את זה בחוץ,
בגינה או במרפסת,
בטבע.
גם בתוך הבית זה בסדר.
לתת לנשימות באופן טבעי את המקצב הרגיל שלהם.
הנשימה קורית מעצמה,
לא צריך להתאמץ גם על זה.
היא בזכות עצמה מתקיימת.
בקצב של הממינון הנכון שהיא מכניסה את החמצן לכל הגוף כולו.
אפשר להרגיש את זה עכשיו לכל העמידה של העץ הזה,
של הגוף הזה שהוא מזדקף.
יש איזה כבוד בזקיפות הזאת,
זקיפות קומה.
עמוד השדרה ישר.
לתת לידיים להישמט,
לכתפיים להחזיק אותם מלמעלה.
אפשר להרגיש את כל הגוף כולו,
איך הוא נחווה בעמידה.
איך החיים זורמים מלמטה עד למעלה.
הלוך ושוב.
אפשר להתחיל לעשות צעד ראשון.
להעמץ.
להרגיש איך הרגל מתרוממת.
הרגל ימין ונוחתת.
הרגל שמאל מתרוממת ונוחתת.
אפשר להמשיך.
ולעצור בין הצעדים.
בין הנחיתה וההתייצבות של כף הרגל הימנית להתרוממות,
של העקב מהקרקע לזיבה של כף הרגל השמאלית את הקרקע והנחיתה ההתית בכף הרגל השמאלית על הקרקע.
ובו זמנית כבר כף הרגל הימנית מרימה מתרוממת,
העקב מתרומם ובכסף שלו באופן טבעי הוא נוחת על הקרקע וכך הרגל השמאלית גם.
לאט לאט.
אנחנו לא ממהרים,
אנחנו נותנים לגוף לעשות את העבודה הרגילה שלו כשאנחנו בעצם לא צריכים להתערב,
זה קורה לבד.
להרגיש איך החיים זורמים בקפות הרגליים.
איך התנועה הטבעית מחוללת את הצעדים בהדרגה.
לאט,
לשים לב לכל תנועה קטנה שמתחוללת.
מעקב,
איכשהו מתנתק.
האצבעות של הרגליים עדיין כמעט לא נוגעות בקרקע וגם הן מתרוממות.
השנייה כבר במקביל עושה את אותה העבודה כמו הכף הרגל הראשונה.
וככה עקב בצד הגודל,
צעד אחר צעד.
ממש להרגיש את האוויר שנוגע בכף הרגל.
אפשר לעשות את זה יחיפים,
זה יותר מורגש.
ואת השינוי של המגע בדרך הרצפה.
ואיך כל הגוף כולו נרתם לאותה תנועה,
לאותה הליכה.
איך המבט מסתובב,
מתיישר לפי התנועה אם יש סיבוב.
אז המבט גם מקבל את התפנית הזאת.
אם יש הליכה רגילה,
אז המראות מתקרבים אלינו.
לשדה הראייה,
כל מה שאנחנו צועדים לקראתו.
צלילים בחוץ נשמעים,
בלי שאנחנו צריכים להתאמץ בכלל.
הכל קורה בלי שאנחנו מתערבים.
כולל הנשימה,
שהיא אותה כל כך עצמאית ועקבית ויציבה בחיים שלנו.
וככה בהדרגה ובאופן איטי כרגע,
אנחנו עושים את הצעדים האדינים האלה.
הגוף עושה את הצעדים האלה בלי שאנחנו צריכים לעבוד בזה בכלל.
אנחנו רק כאן מתבוננים על זה,
חווים את זה,
את כל הגוף הזה.
איכשהו מתנתק וחוזר לאדמה.
מתרומם וחוזר לאדמה,
לקרקע.
הידיים שמוטות,
הכתיפה עם שמוטות.
הבטן יכולה להתרקח.
הלסת יכולה אולי להתרקח.
אולי יש מתח בין גבות העיניים בנהג גבות.
מוטות אולי אפשר לרקח.
ולא צריך לחשוב על שום דבר.
רק להיות בתנועה.
רק להיות בתוך החוויה הפשוטה והיומיומית הזאת עם צמת לב מערבית.
עם קשיבות מלאה לכל תנועה קטנטונת שמתחילה.
בכפות הרגליים ואיך היא מורגשת בשוקיים,
בירחיים,
בהגן.
אולי המראות השתנו.
כל המראות שמגיעות לישונים שלנו,
לשדה הראייה.
העיניים לא עושות שום דבר בשביל זה.
הן פשוט מקבלות את המראה שנגלה לעינינו.
אם יש שינוי בנוף שאנחנו צועדים בו.
אולי הצל והאור השתנו.
אולי הצלילים השתנו קצת.
אבל הגוף עושה את הפעולה הכל כך טריוויאלית כביכול.
אפשר לחשוב רגע איך זה בכלל קורה.
איך זה שרגל אחת מתרוממת על ידי איזושהי פקודה במוח שאנחנו בכלל לא מפעילים אותה והיא קורית.
ורגל שנייה עוקבת אחריה.
וככה הן עוקבות אחת אחר השנייה.
כל הגופנה ככה קדימה ומגיע לכל יד.
כמה פשוט.
אולי אפשר להעריך את זה.
להתבונן על זה בעיניים חדשות.
איך זה משפיע על החשיבה שלנו.
בעצם המיקוד והנוכחות הזאת.
אולי החשיבה שלנו יותר מועטת עכשיו ממקודם לפני שהתחלנו.
אולי הקצב הנשימה יותר נינוח מלפני שהתחלנו את הפוקוס הזה,
את הקשיבות להליכה מודעת הזאת.
ככה אפשר להמשיך כמה דקות להתמקד בהליכה קשובה,
מודעת,
מתבוננת.
באמת לא צריך לחשוב על כלום,
רק להיות בתוך זה.
אפשר לעצור,
לעצום את העיניים אולי לרגע,
או להנמיך את המבט.
לספוג את כל המראות מסביב,
את הצלילים.
בעצם זה שאנחנו עומדים כאן,
מחווים את החיים מבחוץ ומבפנים,
בתוך הגוף,
מחוץ לגוף.
מחצי מבט פתוח.
אפשר להרגיש את האוויר סביבנו.
תחוש המשוש פועל,
כל החושים עובדים.
להרגיש את סקיפות הקומה,
מכובדת,
הנינוחה,
ועדיין היציבה ומוחזקת,
בלי מאמץ.
מפה אפשר לחזור לפעילות היומיומית שלנו,
באופן טבעי,
ולשמור ככה על המקצב הזה,
או מדי פעם לעשות אותו,
על ידי התנתקות מהעשייה הרגילה המועצת שלנו.
והתמקדות בהליכה שהיא מודעת.
שהיא מנותקת מכל מטרה.
אנחנו לא צריכים להגיע לשום מקום,
רק להיות בזה.
לא להספיק ולא להשיג,
כמו בשאר פעולות היום.
אז הנאה בתנועה הדינה הזאת,
והכל כך עוצמתית.
