אפשרי לעצמך עכשיו זמן מה של מנוחה ורוגע.
מציאי תנוחה נוחה בישיבה ובשקיבה.
שימי לב למשקל הגוף,
למגע הבגדים על האור,
לפעימות ליבך.
שימי לב לקצב הנשימה שלך,
משופכת להיות מרגע לרגע עמוקה יותר,
משלבה יותר.
תוכלי לדמיין את עצמך בתוך בואה עברירית,
בואה של שלווה,
בואה של רוגע,
נעימה,
עוטפת,
מלטפת.
בתוכה.
תוכלי לקחת כמה נשימות עמוקות,
להכניס פנימה אוויר נקי ולהוציא את תלאות היום.
עכשיו הזמן לנוח.
תוכלי לדמיין את עצמך פוסעת אל מחוץ לבואה,
ויורדת אל גדת נהר רחב ידיים ושלב,
והנהר זורם לעיתו בין גדות ירוקות.
דמייני את עצמך פוסעת ברקות על דשא ירוק,
כששמש אביבית מחממת את בנייך וזרועותייך,
ורוח קלה מלטפת את אורך.
נושמת לתוככת ריח המים שניסה באוויר,
ונהנית מצליל הזרימה שמשתלב בצליל ציוצי הציפורים ומשק העלים ברוח.
את מתקרבת אל גדת הנהר ומבחינה בסירה קטנה קשורה ליתד.
באורך פלא את יודעת שהסירה נמצאת שם עבורך,
וברגל בתוכה את נכנסת לתוכה.
את משחררת את החבל,
מסדרת לעצמך תנוחה נוחה בישיבה או אפילו בשקיבה,
ונותנת לזרם המתון של הנהר לקחת אותך למסע.
המשה בתוכה,
נינוחה,
נהנית מתנועת הסירה על המים,
מצל העצים ממשב הרוח המלטפת,
ומהשלווה והרוגע שעוטפים אותך ומעמיקים עוד ועוד את ההרפיה שלך.
והסירה שטעה טעת עם הנהר.
את מתבוננת למעלה,
רואה את קרני השמש מבצמצות מבעטלן,
פיסות שמיים כחולים צצות בנעלמות.
את מרגישה איך הנשימה שלך נעשית יותר ויותר שלווה ונינוחה.
את והטבע,
אחד אתם.
את חלק בלתי נפרד מההוויה האלוגית והארצית,
חלק קטן,
חלקיק ביקום הענק.
ואת מוצפת ברגע של אהבה.
שמה לב שחיוך נסוך על פנייך,
היש מושלם מזה.
ועוד הסירה ממשיכה במורד הנהר,
את מבחינה מרחוק בדמות על הגדה,
דמות קטנה,
וככל שאת מתקרבת את רואה שהדמות דמותו של ילד היא.
לבוש גלימת חלחלה וטלטלי זהב לראשו.
הנסיך הקטן,
את חושבת,
ומתקרבת עוד.
מסמוך לדמות,
הסירה נמשכת על הגדה ונעצרת על החול.
את קמה,
יורדת מהסירה,
ומתקרבת אל הילד.
היי ילד,
את אומרת לו,
אתה נראה בדיוק כמו הנסיך הקטן מהספר.
אני לא כמו הוא עונה לך,
אני הנסיך הקטן,
ואני מחכה לך כאן כדי לומר לך שהכל בסדר.
זוכרת את המסע שלי?
הוא שואל.
זוכרת את השושנה ואת המלך,
את הגאוותן והשיקור ואת איש העסקים?
זוכרת את הצעה בעובב?
באתי להזכיר לך מה שאולי שכחת,
שאולי לא ידעת אף פעם.
באתי להזכיר לך שרק בלב אפשר לראות היטב את מה שחשוב באמת,
ומה שחשוב באמת סמוי מן עין.
באתי להזכיר לך להתחבר מחדש ללב שלך ולראות את מה שחשוב באמת.
באתי להזכיר לך שהכל בעצם בסדר גמור,
ממש ממש בסדר.
וכל מה שאת צריכה לפעמים לעשות כשקשה לך או עצוב זה להחליף את המשקפיים,
להוסיף ורוד ושמש וחיוך,
ולדעת את מה שהלב יודע עמוק עמוק בפנים,
שהכל בסדר,
שכל קושי חולף,
שכל עצב מתפוגג,
והכל בסדר.
והנסיך שולח אלייך יד קטנה ומושיט לך שושנה.
איזהרים מהקוצים,
הוא אומר,
ואת נזהרת.
את לוקחת את השושנה,
אפילו ריח טוב יש לה לשושנה הזו של הנסיך.
את שולחת ידך,
מלטפת את טלטלי הזהב,
מודה לו לנסיך על התזכורת,
וחוזרת לסירה.
כמו בכל ארץ קסומה,
גם כאן פועל הקסם,
ואת מגלה שכיוון הזרימה של הנהר השתנה,
ועכשיו הוא מוליך את הסירה ואותך חזרה.
את שמה לב שהשמש נוטה כבר לשקוע,
שהרוח קלה יותר,
עדיין מלטפת.
כשאת ניסית את,
את,
אל הגדה ממנה ירדת אל הסירה.
וכשאת מניחה את רגליך שוב על האדמה,
את יודעת שהבאת איתך משהו מן המסע.
שושנה אדומה אחת עם קוצים,
וידיעה שהכל בסדר.
ועם הידיעה הזו אני מזמינה אותך,
בקצב שלך,
לחזור לכאן ולעכשיו.
