אז בתרגול הזה אנחנו נעשה מדיטציה שהאוגן שלנו,
שמה שנעזר בו כדי לתמוך בתודעה שלנו,
ביציבות שלה,
יהיה צלילים.
החיים שלנו מלאים בצלילים נעימים ולא נעימים,
בדיבורים,
ולכן זה יכול להיות משהו שמאוד,
יכול להיות מטיב לעבוד איתו.
כמשהו שתומך בנו בדרך שלנו.
אז בואו נתיישב,
נמצא תנוחה,
נוחה.
נבדוק אם צריך לשנות משהו,
להשתיק משהו,
להפעיל משהו.
מזגן,
סמיכה.
נבדוק את תנוחת הישיבה שלנו,
אם היא יכולה לתמוך בנו.
כשזה מרגיש נכון,
נעצום את העיניים,
נפנה את המבט פנימה.
ולפני שנעבור לתרגול של הצלילים,
קודם כל רק נייצב לרגע את התודעה בתנוחת הגוף,
בתחושות הגוף.
אפשר לבדוק את הנשימה שלנו.
ברגע שהתודעה מרגישה יציבה באופן מספק,
אנחנו נפתח את ההדשה שלנו,
יותר נכון את המיקרופון של האוזניים.
איזה צלילים אפשר לשמוע כרגע,
חוץ מהקול שלי?
איזה צלילים קרובים יש בתוך החדר?
צלילים שהם מופיעים ונעלמים,
או צלילים קבועים?
איזה צלילים רחוקים יותר?
מגיעים אלינו,
מופיעים,
נעלמים?
מגיעים ממרחק גדול יותר?
מדי פעם אנחנו נלך לאיבוד,
ואז צליל אולי של הקול שלי,
או צליל אחר,
יחזיר אותנו ויסכיר לנו,
כמו פעמון מדיטציה ישכיר לנו,
מה אנחנו מתרגלים,
מתרגלות כרגע.
נוכחות,
יציבה,
פתוחה,
קשובה.
מדי פעם,
פעמון יצלצל ויסכיר לנו לחזור,
להיפתח.
האם אפשר להקשיב לאיכות של הצליל,
הגובה,
לחוזק שלו,
לטון,
לפני שאנחנו מקשיבים לסיפור שהמוח שלנו בונה מסביב לצליל.
אין צורך לחפש את הצלילים,
אלא רק לאפשר להם להגיע אלינו,
לשים לב שהם מופיעים.
זה בעצם העובדה שיש לנו אפשרות לשמוע צלילים.
חוץ מצלילים גם יפיעו כמובן מחשבות,
רגשות,
תחושות.
אנחנו נאפשר להקול להגיע וללכת.
והצלילים יהיו לנו לעוגן שיחזיר אותנו,
יזכיר לנו,
לפני שצליל הוא נעים או לא נעים.
קודם כל,
רק צליל נודע של האוויר שפוגעת באוזן לא רואה טוב.
כמו שצלילים לפני שהם נעימים או לא נעימים הם פשוט צלילים,
ככה זה גם עם תחושות,
עם רגשות.
לפני שהם נעימים או לא נעימים,
קודם כל בבסיס פשוט תחושה,
פשוט רגש.
אנחנו יכולים לפגוש כל מה שמופיע,
בצורה הזאת,
הכי בסיסית שלו,
הכי קרובה למה שהוא לפני שאני מוסיף עוד שכבות.
אלו הרגעים האחרונים של התרגול המונחה הזה.
נביא תשומת הלב לצלילים בתוך החדר,
מתכונן לנחיטה,
הרקע,
תחושות הגוף היושב כאן,
תנוחת הישיבה,
צלצול פרמון הבית,
צלצול הסיום.
נקשיב לו עד שלא נוכל לשמוע יותר את הצליל שלו,
ואז נפקח את העיניים ונמשיך אל היום שלנו.
