אז אנחנו נתחיל מזה שאנחנו,
קודם כל,
ניצור הרפאיה בגוף שלנו.
אני מקווה שכולכם יושבים בנוח,
אלה שכאן ואלה שאני לא רואה,
וניצור הרפאיה בגוף.
לבדוק עם עצמנו אם יש מקומות שיש בהם מתח,
ולהרפות אותו במידה שיש כאלה.
עד כמה שאפשר להביא את הגוף למצב שקט.
ועם זה שהוא שקט,
אנחנו גם שומרים על ערנות ועל דריכות.
ואתם מוזמנים גם לבדוק עם הנשימה שלכם,
ואם אפשר פשוט להרגיע אותה.
נשימה טבעית לא צריך לשלוט בה,
אבל לתת לה לזרום ללא הפרעות.
וכמו תמיד במדיטציות,
מכיוון שכוחנו דל,
כוח התודעה שלנו דל,
אז אנחנו צריכים עזרה.
והעזרה במסורת שלנו היא מכמה שלבים מקדימים שאנחנו עושים,
צעדים מקדימים למדיטציה.
ואנחנו מתחילים במחשבה של הליכה למקלט.
הליכה למקלט.
אז אתם מוזמנים להצטרף אליי.
כל אחד בביתו ואלה שכאן,
אתם יכולים להצטרף אליי.
אנחנו נגיד את תפילת המקלט.
עד בו הערתי אשים מפתחי,
בבודה,
בדרמה ובסנגה.
תביאי נסחותם של מתן והשאר,
לכלי להערה למען כל הבריאה.
עד בו הערתי אשים מפתחי,
בבודה,
בדרמה ובסנגה.
תביאי נסחותם של מתן והשאר,
לכלי להערה למען כל הבריאה.
עד בו הערתי אשים מפתחי,
בבודה,
בדרמה ובסנגה.
תביאי נסחותם של מתן והשאר,
לכלי להערה למען כל הבריאה.
אז זאת הייתה התפילה של המקלט,
וסיימנו אותה עם המחשבה על כל הבריאים,
שזה מעביר אותנו כבר למחשבה השנייה של בודדשיטה.
עכשיו נגיד את התפילה לבודדשיטה.
מי ייתן וכל היצורים ישתחררו מכל אחיזה בקרובים,
וכן מסינה לרחוקים,
ועלווי שישיגו עושר מדהים?
מי ייתן והמלטו מן הים העמוק של סבל קשה מנסו,
ועלווי שלעולם לא יהיו נפרדים מעונג נשגב של הדרום?
אז אלה היו שני צעדים של מקלט ושל יצירת המחשבה של בודדשיטה,
והשלב הבא אנחנו מזמינים אלינו את הלמה,
שמשמשת כמעין מגנט לכל עבודות,
שאת ברכתם אנחנו רוצים ושעוברת אלינו דרך הלמה שלנו,
ואנחנו צריכים הרבה עזרה מהעבודות.
אם ניסיתם לעשות תרגול מעמיק,
אתם יכולים לתת את זה ישירות.
אז כמו שעשינו פעם שעברה,
אנחנו נעזר פה בפסוקים מאלפים הלכים.
למעשה כרגע נגיד רק פסוק אחד,
שהוא מסוף התפילה,
שאומר,
למה שלי,
יקרה המזירה,
ענה בוי ושכני על הכס שלא לא תוסשר בליבי,
פרסינה עליי אהבתך הגדולה,
ענתני שעשיג את גופך דיבורך ואת תודעתך הנשגבה.
אז עם הפסוק הזה אנחנו מזמינים אלינו את הלמה,
אנחנו מזמינים את ברכתה,
את ברכת הגוף,
הדיבור,
והתודעה הנשגבה של הלמה שיבוא אלינו.
והאופן שבו זה נעשה,
עשינו את זה גם בפעם שעברה,
אני פה נעזרת בתיאור שישנו במנחל הלמה.
מכוח תחינתי פורצות קרני אור לבנות,
אדומות וכחולות,
הנוסעות עם הענצוף של אל-מוות,
משלושה מקומות על גופה של הלמה,
המייצגים את מעשיה,
דיבורה ורוחה הקדושים.
הקרניים פורצות בשלבים ואחר כך כולן כאחד,
הן נמסות לאותם המקומות בגופי,
תחילה בשלבים ואז כולן כאחד.
הן מתארות בארבעה סוגי מכשולים,
ומעניקות לי ארבעה צמות תאורות,
וארבעה גופים נשגבים.
אז זה התיאור המילולי,
וכשאתם אומרים אותו,
אחר כך כשאתם עושים את התרגול בעצמכם,
אתם מלווים אותו בהדמיה.
והדמיה היא,
אנחנו מטעמים את האות אום על הקודקות של הלמה,
האות היא לבנה,
היא זוהרת,
היא מפיצה אור,
וקרני האור מתפשטות מן האות אום,
הן לבנות,
זוהרות,
הן מעורבות בצוף של אל-מוות,
והקרניים מגיעות אלינו,
הלמה יושבת ביני דמיוננו,
והאוויר שלפנינו,
בגובה עיניים,
ומהאום הקרניים מגיעות אל הנקודה אצלנו,
בין הגבות.
משם האור מתפשט בכל גופנו,
ואנחנו מדמים אור זוהר,
לבן,
שמטהר את כל המכשולים שקשורים בגוף,
את כל המחלות שלנו,
את כל ההשפעות המזיקות עלינו,
ואנחנו מדמים שכל גופנו מתמלא באור לבן,
שקוף,
זוהר,
לא חומרי,
טהור לחלוטין.
וכתוצאה מכך,
אנחנו מדמים שכל הרשומים השליליים הם מעשי העבר שלנו,
מעשים שעשינו בגופנו,
של פגיעה בזולת,
או הריגה,
או נקיחת מה שלא ניתן,
או התנהגות מינית לא טהורה,
כל סוג של פגיעה שעשינו בגופנו,
כל הזרעים השליליים האלה,
מתוארים על ידי האור הזה,
והאור גם מביא אלינו זרעים להשיג את גוף הנרמן הקיה של הבודה.
אחר כך אנחנו מדמים אותה אדומה,
שנמצאת בצ'קרת הגרון של הלמה,
ומשם הזוהר אור בצבע ארגמן,
והוא מגיע אל אותה שנמצאת בצ'קרת הגרון שלנו.
האור הזה ממלא את כל ההוויה שלנו באור ארגמן,
מעורב בנקטר על מוות,
וכרמי האור האדומות האלה מצ'קרת הגרון מפשטות בכל גופנו,
ומתארות את כל הקרמה השלילית שצברנו בדיבור,
וכל המכשולים שבאים ממעשים כאלה,
כל הזיהומים שבאים מדיבור שקרי,
מדיבור מפלג,
מדיבור בוטה,
גס,
או מדיבור הישרק,
והאור מתאר את אלה,
וזורע בנו זרעים להשיג את הסמבוג הקראיה,
את גוף האור של הבודה שאנו עצמנו נהיה.
בשלב שלישי,
אנחנו מדמינים את האור תהום,
בצבע כחול עמוק,
בליבה של הלמה,
משם פורצות קרני אור בצבע כחול,
זורמות אלינו,
יחד עם נקטר על מוות,
אל עוד הונג שנמצאת בליבנו אנו.
האור מתאר את כל הרישומים השליליים,
ואת כל המכשולים שקשורים במחשבות הלא תיאורות שלנו.
האור ממלא את כל גופנו,
את כל הבעייתנו,
מתאר אותנו,
וזורע זרעים,
כדי שנוכל אנו להשיג את הדם הקראיה,
את גוף החוכמה של הבודה.
אז קיבלנו את הברכה של הגוף,
הדיבור,
והמיינד של הלמה,
ועכשיו אנחנו מדמינים אור בשלושת הצבעים,
שזורם אלינו בו זמנית,
מן הקודקות,
מן הגרון,
ומן הלב של הלמה,
בצבעים לבן,
אדום,
כחול,
והאור הזה נספג לתוכנו דרך הנקודה של בין הגבות,
ודרך צ'קרת הגרון,
ודרך הלב שלנו,
וכל הקרניים האלה,
התאורות,
מתארות אותנו,
את הגוף,
הדיבור,
והתודעה שלנו,
בו זמנית,
את כל המכשולים,
את כל הרשומים השליליים,
ונזרעים בנו זרעים להשיג את התובנה של הסבבה הקראיה,
שזה גוף המהות של הבודה,
שהוא חלק מן הדם הקראיה,
והוא חלק מן הסמבוג הקראיה,
והוא חלק מן הנרמן הקראיה של הבודה,
שאנחנו נהיה,
וזו הריקות של שלושת הגופים האלה.
בעקבות ההדמיה הזאת,
אנחנו מדלמים שהלמה,
שעד עכשיו הייתה מולנו,
מתרוממת וקטנה ומסתובבת,
ונוחתת ברקות על קודקודנו,
עשויה מאור,
פונה בכיוון שאנחנו פונים,
וגולשת ברקות באופן מהנהג,
לאורך הערוץ המרכזי שלנו,
מן הקודקוד לעבר הלב.
וכעת אנחנו מדמים שהגוף,
הדיבור והמיינד שלנו,
נהיים בלתי נפרדים מן הגוף,
הדיבור והמיינד של הלמה.
ואת החלק הזה נסיים בשני הפסוקים הבאים מאלפי מלאכים,
שבהם אנחנו שוב פונים בתחינה ללמה.
עכשיו היא יושבת כבר בליבנו,
נכון?
למה שלי,
יקרה מזירה,
אנא בוי ושכני על הכס של הלוטוס אשר בליבי,
וירסינה עליי אהבתך הגדולה,
אנא תני שאשיג מטרות של הדרך,
ואלו אשר בסופה.
למה שלי,
יקרה מזירה,
אנא בוי ושכני על הכס של הלוטוס אשר בליבי,
וירסינה עליי אהבתך הגדולה,
אישה ארינה אימי עד היום בו אשיג,
לב ליבה של כליל הערה.
אז לרגע אנחנו נשארים עם התחינה הזאת ונותנים לה להדהל בנו.