מדיטציית מיינדפולנס כמו הר.
אפשר לשבת בנוח,
אם נמצוא ישיבה יציבה,
אפשר לשבת קרוב לאדמה,
על קרית,
או בישיבה על כיסא.
נשב יציב,
נניח את הכתפיים מעט לאחור,
נניח את הזרועות משוחררות,
בחיק הגוף או לגבי רגליים,
נשימה עמוקה,
מלאה,
דרך האף,
וחוצה,
דרך הפה,
לשחרר.
ושוב,
נשיפה פנימה,
פותחת,
מרחיבה,
ובנשיפה משחררים מאמץ ומרפים.
נרגיש את הגוף שלנו,
אפשר לשים לב למקומות שמחזיקים,
לאפשר גם להם להירפות,
נשימה הופכת להיות נשימה פשוטה,
טבעית,
ולאט-לאט כל החלקים שבנו יכולים כמו למצוא את מקומם.
בתרגול הזה אנחנו מבקשים להתדמות בהרגשה להר גדול,
נרגיש את היציבות שבישיבה שלנו,
הבסיס הרחב,
המוצק היציב,
שנותנת לנו האדמה,
אפשר להרגיש את משקל הגוף,
כנגד היציבות של האדמה,
שמחזיקה ותומכת יכולים להניח את מלוא כובד המשקל,
ולא צריכים להחזיק,
ויושבים כמו הר,
יציבים,
רחבים,
נוכחים,
זקופים,
כמו הר,
רחב ויציב,
מסתכל מלמעלה,
נצחי וקדמון,
דברים מסביב משתנים,
עונות השנה,
אירועים,
התרחשויות,
נוכח שקט,
ולא צריך להחזיק שום דבר,
ולא צריך להוכיח שום דבר,
תר דאגות,
נוכח,
וכמו הר,
גם אנחנו יושבים שקטים,
מתבוננים,
ותחושות יכולות להתעורר,
וממחשבות,
מתבונן עליהן כמו הר,
לא ביקורת או שיפוטיות,
מבלי להילחם בהן,
או לנסות לשנות אותן,
תחושות ומחשבות,
מתעוררות,
וחולפות,
ורק אני כמו הר נשאר,
יציב,
מרשה לעצמנו להתמסר,
בתחושות של ההר,
לנס לתוכן,
נהיה אנחנו ההר,
כל תחושה שמתעוררת בנו,
בין אם זו תחושה גופנית או הרגשה,
אנחנו שמים לב אליה אנחנו,
מתבוננים עליה,
בסבלנות ונינוחות של הר,
מאפשרים לה להתפזר,
נשימה פשוטה,
עדינה ברקע,
אין כל פעם מחדש,
תשומת הלב נמשכת להתרחשות,
אמית או חיצונית,
אנחנו שמים לב,
ושוב,
עוזרים לשבת כהר,
התרחשויות יכולות לבוא,
מבננים בשמיים,
רחבים של שקט,
לקראת סיום,
נביא את הידיים אל הלב,
נניח את יד שמאל,
ועליה את יד ימין,
במרכז בטח הזה,
נרגיש את הלב שלנו,
כך נשימה חדשה,
עמוקה,
מלאה,
לתוך הידיים,
נאסוף את ההרגשה,
ולהיות כמו הר,
נרגישו מוכנים,
אפשר להוריד את הידיים,
תודה.
