כשאנו מוכנים לתרגול המדיטציה,
נראה שאנחנו יושבים בנוח או ישיבה מזרחית על הקרית,
או פשוט יושבים סקופים על הכיסא או הספה.
נראה שהמרחב מסביבנו שקט ואנחנו לא טרודים בטלפונים וענייני היום-יום.
פשוט ניקח נשימה עמוקה פנימה ולאט לאט נעצום את העיניים.
כשאנו מודעים אל המרחב שמסביבנו,
אל החדר או המקום שאנחנו נמצאים בו,
הצלילים שמסביב,
לאט לאט אנחנו מפנים וצום את ליבנו אל הגוף הפיזי ואל הנשימה.
שאיפה עמוקה,
נשיפה עמוקה.
קודקוד הראש נמשך כלפי מעלה כאילו נמשך בחוט שקשור לקודקוד הראש ומושך אותו כל הזמן מעלה.
ולאט לאט אנחנו מרפים את הגוף.
ככה שורקים את המצח,
העיניים,
מרפים את הלסתות והשבטיים.
שאיפה עמוקה,
אפשר לקבץ מעט את שרי הכתפיים ונשיפה להרפות.
תת לידיים לשקוע,
לנוח.
נרפה את בטח הזה,
הבטם,
הברכיים,
הרגליים.
שיפה עמוקה,
אפשר לקבץ את שרי הרגליים ובנשיפה להרפות.
פשוט להרפות.
כמה נשימות עמוקות עמוקות.
עם כל נשימה מרפים.
כל צום את הלב שוקעת יותר ויותר על הנשימה.
אל האוויר הנכנס דרך האף פנימה ויוצא דרך האף החוצה.
את-את אנחנו יותר ויותר קשובים אל הנשימה.
כל המודעות ממש אל תחושת האוויר הנכנס דרך נחירי האף פנימה.
האוויר המעט קריר ותחושת האוויר המעט חמים היוצא מאף החוצה.
המיקוד שלנו מופנה על הנשימה.
כאן ועכשיו.
ברגע זה.
את-את נחל לתרגל את המשפט שאנחנו חוזרים עליו בתוכנו.
עם השאיפה.
סוף.
נשיפה.
הם.
שאיפה.
סוף.
נשיפה.
הם.
עם המחשבות באות זה בסדר.
ריחור,
מדיטציה היא תרגול שלא לאחז במחשבה ולהיות ללא שפיטה.
פשוט נתבונן במחשבות העולות וחולפות.
ואם אנחנו מודעים שנאחזנו באחד מהמחשבות לתוך סיפור,
פשוט נרפה.
אפשר לומר בתוכנו,
המין חושב וזה בסדר.
אני מאפשר למחשבה לחלוף כמו מים הזורמים בנהר.
וחוזר חזרה עם המיקוד על הנשימה.
במשפט המקודש.
שאיפה.
סוף.
נשיפה.
הם.
את לאט חשים שוב את הגוף הפיזי.
בקפות האגליים.
בידיים.
בראש.
ונפנה הוכרת הודעה אל הגוף.
אל הנשימה.
ובהודעה על אותו רגע של שקט.
נודה למקום ההוויה שבתוכנו.
ובאדינות כמה נשימות נוספות עמוקות.
את לאט.
בזמנכם החופשי.
אפשרו לעיניים להיפתח.
שיהיה לנו המשך יום נפלא.
מלא בשפע אור וברכות ובכל טוב.
