אני מזמינה אותך עכשיו להצטרף אליי למדיטציה מיוחדת.
מדיטציה שנכתבה עבורך כדי לחזק את האהבה העצמית שלך,
את הערכה העצמית שלך ואת הביטחון העצמי שלך.
אני מזמינה אותך למצוא לצרכך תנוח נוחה,
תנוחה שתאפשר לכל גופך מנוחה ורוגע.
עצמי את העיניים,
קחי כמה נשימות עמוקות אל הבטן.
עם כל נשימה תכניסי פנימה אוויר מקיא,
עם כל נשיפה תוציאי את מה שאת לא צריכה יותר.
שימי לב למגע בגדים על גופך,
לפעימות לבך,
למוזיקה שנתנגנת ברקע.
ותני לעצמך ממש להרגע,
תני לגופך להפוך עפול,
שקט,
שלב ונינוח.
את יכולה לדמיין את עצמך ממש מוקפת בעננה של רוגע,
עננה מלטפת.
מה רגיעה אותך מפות הרגליים לאורך הרגליים,
לבטן,
הצבע,
אל הפנים,
לכל הרגוע,
לכל שלב.
ואני מזמינה אותך עכשיו להיות מלכה.
את בחדרך בארמון מתכוננת לנשיף,
על גופך סמלה מרהיבה.
את יכולה לבחור את הצבע שלה.
לרגלייך נעליים כסופות,
ולפנייך על שולחן האיפור תיבה.
התיבה היא תיבת תכשיטים,
היא משובצת אבני חן,
ועליה חריטה מוזהבת.
את רוחנת קדימה לקרוא את הכתוב,
ורואה.
כל התכשיטים בתיבה שלך הם.
עם זאת,
עבור כל תכשיט שתבחרי,
תצטרכי לשים בתיבה אמונה שלילית שלך כלפי עצמך.
עבור שרשרת לצבא,
תוכלי לשים בתיבה,
אני לא יפה מספיק.
עבור הגיל,
תוכלי לשים בה,
אני שמנה מדי,
או רזה מדי.
עבור הגיל השני,
תוכלי לבחור בה,
אני לא הצליח,
וכן הלאה.
בתיבה שפע של תכשיטים,
וככל שתהיה מקושטת יותר,
כך תפשטים מתוכך עוד ועוד אמונות שמגבילות את חיי ומאחרות אותן.
ויש כתה כעת לזמן מה ותוכלי להתקשט כאבת נפשך,
ועוד זמן מה תשמעי שוב את קולי.
מלכה אמיתית את עכשיו,
מפוארת בשלל תכשיטייך,
ועד כמה הוא פונה לצאת מהחדר,
מוכנה לרדת אל העולם הגדול,
שם מחכים לך כל בני משפחתך,
חברייך,
מכרייך,
חלקם איתך כל חייך,
ואחרים שחלפו בהם רק לביתה.
ואת מגיעה לגרם המדרגות הרחב,
מניחה את רגליך למדרגה הראשונה,
ויורדת צעד,
צעד,
לאט ובמלכותיות.
ואת מלביתה למטה,
ורואה איך אחת אחרי השנייה נשאות אלייך עיני כולם,
והמבטים מלאי ההרצאה.
את המלכה.
את מגיעה אל העולם,
יפה וזוהרת.
כל הנמצאים מבקשים את קרבתך ומריפים עלייך מחמאות.
את מחייכת,
גם מבפנים.
את מחייכת במבט שלך,
את מחייכת בעיניים,
את מחייכת בנשמתך.
את מאושרת,
בטוחה בעצמך,
ביופיך,
בחוכמתך.
את המלכה.
אתן לך כעת זמן מה לשוטט בעולם הגדול,
לברך את מי שתבחרי,
אולי תופתעי לראות אדם כזה או אחר.
כולם כאן,
כולם כאן בשבילך,
והערב הזה הוא שלך ובשבילך.
הערב מתחיל לרדת,
והעולם מתחיל להתעוקן.
את נפרדת מהנוכחים אחד אחרי השני,
ושמה פעמייך אל גרם המדרגות,
ואיתו את עולה בחזרה לחברך.
את חוזרת אל השולחן ואל תיבת התכשיטים,
ואת מגלה להפתעתך שהתיבה התעוקנה.
כל מה ששמת בה נעלם ואיננו,
ואת חופשייה,
משלמה עם עצמך,
אוהבת את עצמך.
היא יודעת שאת טובה,
שאת חכמה,
ושמגיע לך כל הטוב שבעולם.
את מסירה אחד אחד את התכשיטים ומחזירה אותם לתיבה.
כשהכרה תודה ממלאת את נפשך ואת מופך,
את חולצת את נעלייך,
פושטת את הסמלה,
ונשכבת במיטה גדולה,
מאושרת.
את עוצמת את עינייך שם,
ולאט לאט,
פוקחת אותם כאן ועכשיו.
כשאת מביאה איתך את הזיכרון הזה,
ומביאה איתך את הידיעה שאת המלכה של חייך,
את המלכה של עולמך,
אהובה וחזקה,
וזה שלך,
לעד.
