אין כזה דבר 'לתרגל מדיטציה לבד'

דרוש שיתוף פעולה של יקום שלם כדי לאפשר לבנאדם אחד לחשוב את המחשבה: 'אני לבד'

אנחנו סוגרים.ות את הדלת, עוצמים.ות עיניים, מתרגלים.ות מדיטציה.
אנחנו כביכול לבד.
אבל מה שתשומת לב צלולה תחשוף בפנינו זה שאין דבר כזה 'לבד'

האוויר שאנחנו נושמים מופק על ידי עצים, המושב שלנו נתמך על ידי האדמה, ההקלטה שאנחנו שומעים דרשה שיתוף פעולה של אינספור אנשים שפיתחו את הטכנולוגיה במשך שנים, הבית בו אנחנו יושבים נבנה על ידי בנאים, וכו וכו וכו'

Transcript

אז מדיטציה זה דבר שאף פעם לא עושים לבד,

גם אם אנחנו יושבות בחדר,

לבד,

בעיניים עצומות,

נדרש תמיד אין סוף דברים כדי שיאפשרו לנו לשבת ככה.

אדמה מתחת לרגליים,

סמכים שיפיקו לנו חמצן,

שמש שתחמם אותן,

אוכל שייתן אנרגיה למוח,

שדות שיגדלו את האוכל.

אז אפשר בתחילת התרגול להרגיש את ה'ביחדנס' הזה.

למרות שאני יושבת פה,

יושב פה בעיניים עצומות,

אני ממש ממש לא לבד,

זה לא אפשרי באמת להיות לבד.

יש עולם שלם שתומך באפשרות שלי עכשיו לשבת כאן,

רפוי וזקוף,

לנשום,

להיות מודע.

ממש כל נשימה מייצגת את ההשתתפות שלי בעולם,

את האין סוף דברים שתומכים בישיבה שלי פה.

את זה שאני לא לבד,

אפילו השתיקה הזאת,

השקט,

אפילו בתוכה אני יודע שאני לא לבד,

אני נתמך.

אני נתמכת על ידי מי שמנחה את המדיטציה,

על ידי עוד אנשים ונשים שמתרגלות כרגע.

כל פעם שהתודעה מצטמצמת,

מלכדת באיזה משהו שהוא כביכול עיסוק רק שלי,

איזה מחשבה,

זה בעיה.

אפשר להרחיב אותה,

להתיישר קצת פעם שעה,

להרגיש שוב את כל התנאים שתומכים,

כל העולם שתומך בישיבה הזאת.

לשמור איזה מודעות רחבה,

לא מצומצמת,

מפשרת,

סקרנית,

זוהרת,

ערה,

יציבה.

שוב ושוב נרחיב את היריעה הזאת של הצומת לב.

אפשר בפעמים לב,

צומת לב נטייה להתכווץ,

להיות לבד,

להתעסק בעצמי,

להילחד בתוך עצמי.

שוב ושוב נרחיב אותה,

לזכור את העולם שסביבנו,

את האנשים שסביבנו,

איתנו.

נרחיב שוב ושוב,

לצום את הלב,

משהו כמו להרחיב איזה בועה כזאת לאט לאט,

ככה שהיא תכלול את כל הצלילים שסביבנו,

כל התחושות שבתוכנו,

מחשבות,

רגשות,

הכל.

זה לא אני שיושב כאן באמצע ומתבונן בהכל,

אלא אני כל מה שאני שם לב אליו.

ההשתנות הזאת,

שום דבר לא יכול להרער אותנו,

ואנחנו פתוחים להכל.

אנחנו לא נלכדים,

נלכדות בדבר אחד,

פתוחים לכל דבר,

לדקות האחרונות,

הרגעים האחרונים של התרגול הזה.

מייתן בכל הבריאים והבריאות לא יחושו לבד,

ירגישו חלק מעולם שתומך בהם,

ידעו ביטחון,

בריאות,

חופש.

לאט לאט,

קצב שלנו,

אפשר לפקוח את העיניים.

Reviews

אביב
תודה רבה!
אורלי